רע"ב 3599/15 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר ואח'

השופט י' דנציגר:

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע בעת"א 22610-03-15, מיום 19.5.2015 (השופט ג' גדעון). בפסק הדין נדחתה עתירה שהגיש המבקש בעניין פעולות היחידה הארצית לחקירות הסוהרים במשטרת ישראל.

רקע

2. המבקש מרצה החל משנת 1996 עונש מאסר בן 21 שנים וחמישה חודשים, בגין עבירות של אונס בכוח ובאיומים, חבלה גופנית חמורה, שוד בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי חוקית. בעברו שני מאסרים נוספים. בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הועלו מצדו טענות לגבי נוהלי העבודה ואופן הטיפול של היחידה הארצית לחקירות סוהרים (להלן: היחידה או יאח"ס), בתלונות המוגשות לפתחה. בפרט, העלה המבקש טענות כלפי הנוהל שלפיו גביית הודעות מאסירים על ידי היחידה מתבצעת בכלא "איילון" או "הדרים" ולא בבתי הכלא שבהם שוהים האסירים. בין היתר נטען, כי נוהל זה גורם סבל רב לאסירים, אשר נדרשים לבזבז זמן רב בנסיעות ובמעברים. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש בציינו כי התנהלות היחידה מוסדרת בנוהל מיוחד שכותרתו "נוהל טיפול בעבירות סוהרים" מספר 03.300.039 (להלן: הנוהל). נאמר כי הנוהל קובע כי ככלל גביית ההודעות מאסירים תתבצע על ידי היחידה במתקני המעבר במחוז מרכז, וזאת בכפוף לחריגים, וכי אין כל פגם בהתנהלות זו. לגופו של עניין הוסבר כי הנוהל הוא סביר, מאחר שאין זה יעיל לחייב את חוקרי היחידה להגיע לכל בתי הכלא ברחבי הארץ על מנת לגבות הודעות מאסירים, פרקטיקה שעלולה לבזבז משאבים וזמן. יצוין, כי במסגרת העתירה טען המבקש גם כלפי משך הזמן הלוקח לטיפול בתלונות שהוא הגיש נגד סוהרים, אשר לטענתו היה ארוך ולקח שבועות ואף חודשים. זאת, תוך שהמבקש הלין על כך שהנוהל אינו מעגן פרק זמן מירבי שבמסגרתו תיבחנה תלונות המוגשות ליחידה. אף טענה זו נדחתה, כשצוין כי מובן שעל היחידה לבדוק תלונות המגיעות לפתחה "בהקדם האפשרי".

3. בבקשה דנא – אותה הגיש המבקש בעצמו – שב המבקש על הטענות האמורות. המבקש סבור כי סוגיית התנהלות היחידה, בפרט ככל שהיא נוגעת לגביית הודעות מאסירים, מעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינו הפרטני. המבקש מדגיש את הסבל הרב הנגרם לאסירים אשר נדרשים לנסוע ולשהות במעברים כדי שיוכלו לגבות מהם הודעות. בנוסף, לעמדתו, הנוהל מונע ומדכא אסירים מלהגיש תלונות כלפי סוהרים, מכיוון שהם אינם מוכנים לשאת את הסבל הכרוך בנסיעות ובמעברים, ובכך פוגע בזכויות בסיסיות שלהם. המבקש מטעים, כי הנוהל אף שונה מנוהלים אחרים המסדירים גביית עדויות מאסירים בתלונות "רגילות" (שאינן נגד סוהרים), כאשר לדידו אין יסוד להבחנה בין מקרים אלו ואלו. לבסוף מציין המבקש, כי גם העובדה שהנוהל אינו מעגן את פרק הזמן המירבי לטיפול בתלונות המוגשות כלפי אסירים, היא בעייתית וחורגת מעניינו הפרטני.

4. המדינה הגישה תגובה לבקשה, ובגדרה פירטה אודות הוראות הנוהל והטעמים העומדים ביסודן. היות שהדברים עשויים להועיל להבהרת המשך הדיון, אביאם כבר כאן, כדלהלן.

            כעולה מתגובת המדינה, היחידה היא חלק מיחידת "להב 433" במשטרת ישראל. היחידה מונה 11 שוטרים, והיא מטפלת בסדר גודל של כמה מאות תלונות המוגשות לפתחה מדי שנה. כך למשל, במחצית הראשונה של שנת 2015 טיפלה היחידה ב-255 תלונות, ובתקופה המקבילה בשנת 2014 טיפלה היחידה ב-228 תלונות.  המדינה מוסיפה, כי משנה לשנה נמצא מספר התלונות המוגשות כלפי סוהרים במגמת עלייה. כאמור, פעילות היחידה מוסדרת בין היתר על ידי"נוהל טיפול בעבירות סוהרים מספר 03.300.039", אשר גובש על ידי חטיבת החקירות באגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל. הנוהל מסדיר מגוון היבטים הנוגעים לטיפול בחקירת עבירות פליליות המבוצעות על ידי אנשי סגל שב"ס, סוהרים ואזרחים עובדי שב"ס, בקשר עם מילוי תפקידם. הנוהל קובע, בין היתר, הוראות לעניין קבלת תלונה ופתיחה בחקירה, העברת תלונות בין גורמים בשב"ס לבין גורמים ביחידה, העברת תיקי החקירה בין היחידות השונות, ביצוע פעולות חקירה ועוד. לצורך הבקשה דנא רלבנטית בעיקר ההוראה הקבועה בסעיף טו לנוהל, אשר כותרתה "סיוע בהבאת עצורים/אסירים לחקירה ביחא"ס", וזו לשונה: 

"טו. סיוע בהבאת עצורים/אסירים לחקירה ביחא"ס