רע"ב 3515/16 בנימין ריכטר נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

1. בקשת רשות הערעור שלפניי עוסקת בהחלטתה של ועדת שחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: הוועדה ו-חוק שחרור על תנאי בהתאמה). ההחלטה ניתנה בעניינו של המבקש – שהוא אסיר הנושא בעונש מאסר בפועל של 42 חודשים בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; הצתה בצוותא חדא והשחתת מקרקעין מתוך מניע גזעני או עוינות כלפי ציבור; תקיפות ואיומים מתוך מניע גזעני או עוינות כלפי ציבור; והפרות של הוראה חוקית. המבקש החל בריצוי מאסרו ביום 26.1.2014, וביום 24.2.2016 הורתה הוועדה לשחררו בשחרור מוקדם ובתנאים. ואולם השחרור עוכב לבקשתו של היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש), שעתר לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד לביטול החלטתה של הוועדה. עתירתו של היועמ"ש התקבלה, וביום 12.4.2016 הורה בית המשפט (כבוד הנשיא א' טל והשופטים ד' מרשק מרום וש' בורנשטיין) על ביטול שחרורו של המבקש על תנאי – ומכאן הבקשה לרשות ערעור שבה עסקינן. כפי שיפורט להלן, דינה של הבקשה להידחות.

              עונש המאסר שאותו מרצה המבקש נגזר עליו בשני תיקים נפרדים. תיק אחד עניינו באירועים שהתרחשו ביום 5.5.2013 (ת"פ (השלום כפ"ס) 15485-05-13) – שאז ניגש המבקש לשני אנשים שעסקו בעבודות גינון בפתח היישוב קרני שומרון, ירק לעברם, קילל אותם ואיים עליהם שיעזבו את המקום; בין היתר קרא לעברם "ערבי בן זונה" ו- "אם לא תלכו מישהו יידקר פה". לבחורה שעמדה בתחנת אוטובוס סמוכה קרא המבקש "את ערביה תצאי מפה", ואת אביה שהמתין עימה בתחנה היכה המבקש באגרופו מספר פעמים והפילו ארצה. כשניסתה לסייע לאביה לקום, דחף המבקש את הבת ובעט ברגליה, תוך שהוסיף לקלל אותה ואת האב. בשלב זה חזר המבקש אל אחד מהאנשים שעסקו בגננות, והיכה אותו באגרופים מספר רב של פעמים, בפנים ובחזה. במסגרת הליכי מעצרו של המבקש בגין מעשים אלה, הורה בית משפט השלום בכפר סבא כי הלה ישהה במעצר בית ביישובי אלון מורה, וכל תנועה בין היישובים תיעשה על ידו בליווי צמוד של אימו. בניגוד להוראות אלה, ביום 28.8.2013 נתפס המבקש נוהג ברכב לבדו.

           עניינו של התיק השני הוא באירועי שעות הלילה של יום 18.11.2013 (ת"פ (מחוזי מרכז-לוד) 8718-02-14) – כאשר המבקש היה נתון עדיין במעצר בית, והפר את תנאיו בשנית. הלה קשר עם שניים אחרים לצאת באישון לילה לפעילות הצתה והריסה של רכוש השייך לתושבי הכפר הפלשתיני פרעתא. השלושה הגיעו לכפר, ריססו סמלי מגן דוד, והציתו שני כלי רכב; מעשיהם גרמו לנזק רב, המוערך בעשרות אלפי שקלים.

2. מדו"ח מיום 10.11.2015 שהוכן מטעם רשות בתי הסוהר בעניינו של המבקש עולה כי הלה נמצא באגף תורני בכלא, אינו לוקח חלק במסגרת של חינוך או תעסוקה, ואינו משולב בקבוצות טיפוליות בשל היותו אסיר בטחוני. עם זאת, בעבר היה המבקש בקשר טיפולי פרטני עם עובדת סוציאלית (בין החודשים פברואר ליוני 2015) - ובדו"ח סוציאלי מיום 8.2.2016 נאמר כי ההתרשמות מן הטיפול היתה שהמבקש מביע חרטה על מעשיו, ומבין כי פגע באנשים חפים מפשע. ביום 20.10.2015 החל המבקש בטיפול פרטני נוסף עם עובדת סוציאלית (להלן: הדוח הסוציאלי). לפני הוועדה הונחה תכנית לשיקום המשיב מיום 23.11.2015 מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: תכנית השיקום ו-רש"א בהתאמה), שממנה עולה כי התרשמותם של נציגי רש"א היא שהמבקש הפנים את חומרת מעשיו ומבקש לתקן את דרכיו. עוד נאמר כי "על פי הערכת נציג רש"א, האסיר עבר טיפול משמעותי במאסר שמיתן את עמדותיו ביחס לפעילות אלימה על רקע אידיאולוגי." במסגרת תכנית השיקום הומלץ כי המבקש ימשיך עם שחרורו בקבלת טיפול – הן פרטני והן קבוצתי, מתוך רגישות חברתית לאורח החיים הדתי שהוא מנהל. כן כללה תכנית השיקום עבודה יומית בתפקיד עוזר נגר, לימודים תורניים בישיבה באלון מורה, ומעצר בית בשעות הלילה.

החלטת הוועדה ופסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים

3. החלטת הוועדה מלמדת כי חבריה נתנו משקל רב לשאלה אם זנח המבקש את הקו האידאולוגי שהניע אותו לביצוע העבירות שבהן הורשע, אם לאו – שכן לגישת הוועדה יש לאמור השפעה מכרעת על מידת מסוכנותו של המבקש והיותו ראוי לשחרור מוקדם. לאחר שעיינו בדוח הסוציאלי ובתכנית השיקום, והפנו שאלה בנושא למבקש עצמו, הגיעו חברי הוועדה לדבריהם לכלל מסקנה כי יש לשחררו ממאסר בתנאים – לרבות עמידה בתכנית השיקום ומעצר בית לילי. בית משפט לעניינים מינהליים סבר אחרת. בפסק הדין בעתירתו של היועמ"ש נגד שחרור מוקדם של המבקש, נקבע כי לא ניתן ללמוד מתוך החומר שהונח לפני הוועדה כי המבקש אמנם זנח את המניע האידיאולוגי שביסוד העבירות שביצע. בית המשפט מצא שאמנם ניכר מחוות הדעת הטיפוליות כי המבקש הביע חרטה על ביצוע המעשים – ואולם בשום שלב לא נרשמה מפיו התבטאות נחרצת המעידה באופן ברור על זניחת הדעות הקיצוניות שבהן החזיק בעת ביצוע העבירות. ובהקשר זה נקבע כדלקמן:

"כידוע, הנטל מוטל על כתפי האסיר להוכיח כי הוא ראוי לשחרור וכי הוא כבר אינו מסוכן. אנו סבורים כי כאשר עניין לנו באסיר שביצע את מעשיו על רקע אידיאולוגי, ובמיוחד מעשים חמורים כדוגמת אלה שביצע המשיב (המבקש – ע' ב'), ולאור פוטנציאל המסוכנות הגבוה העולה מהם, הוא נדרש לרמת הוכחה מוגברת שתתמוך באופן מובהק וברור בטענתו כי הוא זנח את דעותיו הקיצוניות והוא אינו מאמין עוד בהם. איננו סבורים כי המשיב עמד בנטל זה, וכי עלה בידו לשכנע שפיו וליבו שווים, ושלא נשקפת ממנו סכנה." ההדגשה שלי – ע' ב').

4. עוד בשונה מן הוועדה, בית המשפט סבר כי יש לייחס משקל ממשי לחוות דעת שהתקבלה מאת שירות הביטחון הכללי (דסק החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מקרב יהודים וזרים) (להלן: השב"כ) בעניינו של המבקש – שלפיה למבקש "פוטנציאל גבוה לשוב לפעילות אלימה עם צאתו מהכלא". בפרפרזה הגלויה מתוך חוות הדעת נאמר עוד, כי המבקש הוא "פעיל אלים וקיצוני מחוות גלעד, במקור תושב אלון מורה, בנו של רב מוכר ומוערך מאוד בקרב כהניסטים ופעילים קיצוניים מגבעות איו"ש..."; וכן כי "לנדון קשרים קרובים לפעילים אלימים וקיצוניים מהשומרון...". בית משפט לעניינים מינהליים עיין אף בחלק החסוי של חוות הדעת, שגם הוצג לוועדה, ומפסק הדין עולה כי בידי השב"כ קיים מידע עדכני התומך באמור בחלק הגלוי. בית המשפט הוסיף וקבע כי שגתה הוועדה בכך שלא הביאה במניין שיקוליה את העובדה שבכל תקופת מאסרו הממושך של המבקש הוא לא יצא לחופשה – ובמצב דברים זה לא ניתן היה להעמיד את מסוכנותו במבחן, לפחות בטווח של חופשה קצרה.     

           סופו של דבר, בית משפט לעניינים מינהליים סבר כי אין בתנאים שנקבעו על ידי הוועדה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמבקש – וזאת בין היתר בנסיבות שבהן המניע האידיאולוגי שביסוד העבירות לא טופל בתקופת מאסרו של המבקש. משכך נמצא כי ההחלטה בדבר שחרור המבקש בתנאים חורגת ממתחם הסבירות, ובית המשפט הורה על ביטולה.