רע"ב 2020/15 נדב נ' שב"ס

1.  לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל) ב-עת"א 24437-08-14, מתאריך 19.02.2015, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש להשתלב ב"סבב חופשות".

2. המשיב הגיש את תגובתו לבקשה בתאריך 20.7.2015 בהתאם להחלטתי, שהורתה לו לעשות כן.

3. המבקש, כיום בן 85 שנה, הורשע לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ברצח מר ליאון אדם ז"ל, שעמו ניהל קשרים עסקיים, ומרצה החל מתאריך 30.08.2004 עונש מאסר עולם, שנקצב לשלושים שנה.

4. המבקש מאושפז בשנים האחרונות במר"ש, ולטענתו אובחן על ידי רופאי המשיב כסובל מדמנציה מתקדמת.

5. המבקש הגיש בקשה לשלבו ב"סבב חופשות", אך זו סורבה לאחר ששירות בתי הסוהר סיווג אותו כאסיר בקטגוריה א'. עתירתו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כנגד החלטה זו נדחתה, בהסתמך על חוות הדעת הרפואית האחרונה בעניינו נכון לאותה העת (מתאריך 28.12.2014), שממנה עולה כי לא ניתן לקבוע בבירור אם המבקש הוא אכן חולה דמנציה, או שמא הוא מתחזה (להלן: חוות הדעת).

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

6. טענתו המרכזית של בא-כוח המבקש, בגדר המכלול שבפני, הינה כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סמך את החלטתו על חוות דעת רפואית אחת, שאיננה עולה בקנה אחד עם חוות דעת קודמות בעניינו של המבקש, כמו-גם עם החלטת וועדת השחרורים המיוחדת לאסירי עולם (אף שזו דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם), אשר קבעו כולן, באופן עקבי, כי המבקש סובל מפגיעה מוחית בלתי הפיכה, שעתידה לצבור תאוצה עם חלוף הזמן.

בא-כוח המבקש טוען כי לאור מצבו הקוגניטיבי הירוד – המבקש איננו מודע לעצם הימצאותו במאסר, וזקוק להשגחה וטיפול רפואי צמודים. הוא מוסיף כי למבקש נכדים שלא זכה לראות מעולם, ומדגיש בהקשר זה, את גילו המבוגר של המבקש. בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה שהמבקש כבר ריצה למעלה משליש מעונש המאסר שהושת עליו – בא-כוח המבקש טוען כי ראוי לאפשר למבקש להשתלב ב"סבב חופשות".

7. המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת משום שלשיטתו, לא מתקיימות בענייננו אמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור בעתירות אסירים.