רע"ב 1966-12-14

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק בורר, עו"ד אריה לוי, מיום 19.11.14, שדחה תביעה לתשלום שכ"ט בסך 120,000 דולר שהגיש המבקש נגד המשיבים, וחייב את המבקש בתשלום הוצאות ההליך למשיבים בסך 20,000 ₪ + מע"מ.

פסק הבורר דן גם בחיוב על פי הסכם שכר טרחה קודם, ואולם הערעור מתייחס לדחיית התביעה על פי הסכם שכר הטרחה השני בלבד (עמ' 10-15 לפסק הבורר).

2.הרקע למחלוקות כעולה מפסק הבורר

ביום 30.08.12 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה (בנוסף להסכם שנדון בחלקו הראשון של פסק הבורר). בהתאם להסכם זה, נקבע כי המבקש ייצג את המשיבים במו"מ לקראת הסדר טיעון או עד מדינה או גילוי מרצון מול רשויות שונות בעניין הסכם מכירת מניות שבו היה מעורב המשיב 1. הוסכם כי שכר טרחתו של המבקש יעמוד ע"ס 120,000 דולר. הוסכם כי המשיבים יפקידו בטחונות לביצוע ההסכם באופן של רישום משכנתא. כן הוסכם כי שכר הטרחה ישולם בכל מצב, גם אם המשיבים יחליטו להפסיק את טיפולו של המבקש.

לטענת המבקש בתביעתו, קיים הסכם שכר טרחה שאינו מותנה בדבר, לפיו על המשיבים לשלם למבקש סך 120,000 דולר. את ההסכם יש לקיים.

לטענת המשיבים, הם הודיעו למבקש כי אין בידם לשלם את הסכום הנדרש, ומה ההיגיון בהחלפת החוב לרשות המיסים בחוב לעוה"ד?! המבקש הטעה אותם ונהג בחוסר תום לב כאשר "הבטיח" להם שיקבלו מיליוני ₪ מרשות המיסים, המבקש אמר להם כי אם לא ייחתם הסכם עד מדינה יבוטל הסכם שכר הטרחה, המבקש לא השקיע עבודה המצדיקה את שכרו, המבקש הסכים לביטול ההסכם.

3.כאמור, הבורר דחה את התביעה. ואלה נימוקיו:

ניתן אמון בגרסת המשיבים לפיה המבקש אמר להם כי אם הסכם עד המדינה לא יצא אל הפועל, ההסכם יבוטל. התקבלה הטענה כי אין כל היגיון בהחלפת החוב לרשות המיסים בחוב למבקש, כאשר המשיבים חסרי יכולת כלכלית. הבורר מצא ראיה לטענות המשיבים בכך שהמבקש מסר להם את ההסכם וההמחאה. נקבע כי המבקש לא השקיע עבודה המצדיקה שכר בסכום האמור, 120,000 דולר, וההסכם כלל לא נכנס לתוקף, שהרי על פי סעיף 9 להסכם, ההסכם אמור היה להיכנס לתוקף רק לאחר רישום הביטחונות, ואלה לא נרשמו. נדחתה טענת המבקש כי השקיע עבודה רבה לפני חתימת ההסכם, נקבע כי המבקש עצמו ידע כי ללא הסכם אין לו "שום דבר ביד מבחינה כספית" וכי כל שעשה הוא בבחינת "שלח לחמך על פני המים". מכל מקום הבורר לא האמין לגרסת המבקש מהנימוקים שפורטו בפסק. לסיכום קבע הבורר כי ההסכם, בדבר שכר טרחה בסכום נכבד ביותר, נחתם במגמה שהמבקש ייצג את המשיבים לקראת הסדר טיעון והסדר עד מדינה. הרצון להיות עד מדינה הוא של הלקוח, ובהעדר רצון לא יהיה הסכם. והנה המשיבים הודיעו למבקש כבר בפגישה הראשונה כי אינם רוצים במעמד עד מדינה, במקרה כזה אין כל הצדקה לקבלת שכר טרחה כה נכבד בגין פגישה שארכה שעה אחת והופסקה.

וכלשון הבורר:

"מה מבקש מאיתנו התובע כי נאכוף על הנתבעים לקבל את שירותיו ואת שירותיו למגעים להשגת "הסכם עד מדינה" גם אם הנתבעים אינם מעוניינים בכך?