רע"א 9968-03-15 שביב נ' מ.ח.ב. מימון חוץ והשקעות בע"מ

המשיבה, חברה בע"מ, הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, חמש המחאות בסכום כולל של 320,000 ₪ אשר נמשכו על שמה על ידי המבקש וחוללו (להלן – השטרות).

המבקש התנגד לביצוע השטרות וההליך הועבר לבית משפט השלום באשדוד.

בהתנגדותו, טען המבקש כי את ההמחאות מסר במקור לאדם בשם אליאס אבו חנין (להלן – אליאס), עימו התקשר בעסקה לרכישת זיתים מירדן (להלן – העסקה).

לשיטתו, ההמחאות הופקדו בידי אליאס כביטחון בלבד עד לקבלת הסחורה, אולם על אף זאת הועברו על ידו לחברה המשיבה במסגרת עסקת ניכיון שיקים בה התקשר אליאס עם המשיבה.

בפועל, ועל כך אין חולק, הסחורה (הזיתים) לא הגיעה לידי המבקש והעסקה בוטלה – אולם על אף זאת ההמחאות הוצגו לפרעון על ידי המשיבה ולא נפרעו על ידי הבנק בהיעדר כיסוי.

לטענת המבקש, המשיבה ידעה מלכתחילה כי המדובר בשיקים לביטחון להבטחת העסקה, היא ידעה על ביטול העסקה ועל כן היא אינה אוחזת כשורה הזכאית לפרעון ההמחאות.

בדיון שנערך בהתנגדות בפני בית המשפט קמא נחקרו מצהירי הצדדים, ובהחלטה מיום 24/12/14 נעתר בית המשפט (כב' השופטת אורנה סנדלר-איתן) לבקשת הרשות להתגונן. ברם, הרשות להתגונן הותנתה בהפקדה של 160,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית.

ביום 25/1/15 הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטה (מיום 24/12/14) בטענה כי בית המשפט לא נתן דעתו ליכולתו הכלכלית המוגבלת של המבקש בטרם הורה על הפקדת הערובה וסכומה, וכי ההחלטה המתנה את הרשות להגן בהפקדת סכום גבוה שאין ביכולתו לעמוד בו – כמוה כדחיית ההתנגדות.

בהחלטתו בבקשה לעיון חוזר (מיום 2/2/15), לא מצא בית המשפט קמא מקום לשנות מההחלטה על עצם החיוב בהפקדת ערובה, אולם נעתר לבקשה בחלקה והורה על הפחתת סכום הערובה ל- 120,000 ₪.

נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא משהתנה את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, שעה שבמסגרת אותה ההחלטה פרט בית המשפט קמא את המחלוקות המהותיות הרבות הקיימות בין הצדדים והמצריכות בירור והכרעה, ואף ציין כי אין המדובר בהגנת בדים.

כמו כן, הפנה המבקש לפסיקה לפיה במקרים בהם אין המדובר בהגנה דחוקה – כבענייננו, אין מקום לחייב בהפקדת ערובה כתנאי למתן הרשות להתגונן.

עוד טוען המבקש כי קביעותיו של בית המשפט לעניין מהימנות עדותו של העד (אליאס) כבר בשלב ראשוני ומקדמי זה – בטרם התבררו הראיות לגופן – הינה מוקדמת ולא היה נכון לבסס על ממצא ראשוני ולכאורי זה את קביעת סכום הערובה הגבוה.

המבקש הוסיף ופירט את מצבו הכלכלי הקשה מאחר והעסק שירש מאביו המנוח מצוי בקשיים כלכליים, הוא מתגורר בדירת חדר בקיבוץ ולאחר שלווה מאימו כספים רבים לאורך זמן לא נותרו לו מקורות נוספים לגיוס כספי ההפקדה הדרושים. לאור זאת, טוען המבקש כי גם אם לא תבוטל חובת ההפקדה – יורה בית המשפט על הפחתה משמעותית בגובה הסכום.