רע"א 9934/16, אירג' קרמנשהצ'י ואח' נ' טיזאבי ביזאן

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' פלינר), מיום 20.11.2016, בת"א 47021-12-12 ובת"א 21106-04014, במסגרתה נדחו שתי בקשות הגישו המבקשים; האחת, לחייב את המשיב בהפקדת ערובה; השניה, למחוק עילות מכתב התביעה. לפנינו נושא בגדרי המשפט הדיוני, סדר הדין האזרחי. 

רקע והליכים קודמים

ב.        המבקשים 3-1 (להלן המבקשים) הם תושבי ארצות הברית, בשנות ה-80 לחייהם, עד מאה ועשרים, אשר היו בעלי מניות ומנהלים של חברת אולמי שושנים בע"מ (להלןהחברה). המשיב הוא קרוב משפחתם אשר ניהל בעבורם את האולם בין השנים 1995-1991. בחלוף השנים הגיעה החברה לקריסה כלכלית. בשנת 2001 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה כספית נגד המבקשים (להלן התביעה הראשונה). התביעה הועברה לבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 6136-08-07). המבקשים ביקשו לסלק את התביעה על הסף. נוכח נוסחו הכוללני של כתב התביעה, הוסכם, בהמלצת בית המשפט, על מחיקת התביעה הראשונה. על פי הסכם דיוני מיום 6.6.2011, אשר קיבל תוקף של פסק דין, נקבע:

"מוסכם עלינו כי אם התובע ו/או מי מהתובעים שכנגד יגישו תובענה חדשה באותן עילות שבכתבי הטענות הקיימים בתיק זה – לא תיטען כנגדם טענת התיישנות".

ג.        ביום 23.12.2012 הגיש המשיב תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן התביעה הנוכחית). בקשת המבקשים לדחות את התביעה על הסף, בין היתר, בשל טענת התיישנות, נדחתה ביום 30.4.2015 (השופטת א' כהן). בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה אף היא ביום 16.7.2015 (השופט י' עמית, רע"א 3785/15). בהחלטת הדחיה נפסק:

"עסקינן בהחלטת ביניים בהליך אזרחי, שאין בה כדי לסתום את הגולל על טענות המבקשים בסוגיית ההתיישנות והשתק השיפוטי" (פסקה 4).

עוד הוסיף בית משפט זה:

"למעלה מן הצורך אציין כי המבקשים אכן מצביעים על מספר שינויים בתיאור העובדתי בין התביעה הראשונה לתביעה הנוכחית, אך מדובר רק בחלק מסוים מן העובדות, כך שאפילו אם תתקבל טענת התיישנות לגבי עובדות אלו, לא יהיה בכך כדי לייתר את הדיון ולחסוך מזמנם של בית המשפט ובעלי הדין, ואף זה שיקול לדחיית הבקשה..." (שם, שם).