רע"א 9753-09-14 יצחקי נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אילני) מיום 29.7.14 בה התקבלה בקשת המשיבה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניינה של המבקשת (ת"א 45655-12-13).

2.ביום 28.3.10 נפגעה המבקשת בתאונת דרכים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והמבקשת פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת דרגת נכותה. המבקשת נבדקה על ידי מומחה לראומטולוגיה מטעם המוסד לביטוח לאומי, פרופ' נשר, בפניו התלוננה על כאבים "מאז התאונה" בצוואר, בכתף, בגב תחתון, בשכמות, בברכיים ובכף הרגל. המומחה מצא כי הממצאים הרפואיים מתאימים לתסמונת הפיברומיאלגיה וכי מצבה של המבקשת מתאים לנכות בשיעור 20%. עוד ציין כי במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו לא נמצאה עדות לתסמונת הפיברומיאלגיה לפני התאונה. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אימצה את מסקנות המומחה וקבעה למבקשת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20%. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערר על החלטה זו, בטענה שהועדה טעתה עת מצאה את הנכות בתחום הפיברומיאלגיה כקשורה לתאונה. הוועדה הרפואית לעררים דחתה את ערר המל"ל, וקבעה כי היא בדקה את "התיק הרפואי הממוחשב של קופת חולים מ-2001 ועד לתאונה ב-2010 ולא מצאה בו תיעוד לתלונות של כאבים כלשהם בשלד".

3.המשיבה הגישה לבית משפט קמא בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה. המשיבה טענה בבקשתה, בין היתר, כי בפני וועדות המל"ל לא עמד מלוא החומר הנוגע לעברה הרפואי של המבקשת, המצוי בתיקה הרפואי שבקופת חולים, והכולל תלונות רבות על כאבים באיברים שונים לרבות הצוואר, הגב, הכתפיים, הברכיים וכפות הרגליים. עוד נטען כי בחוות דעתו של הראומטולוג, עליה התבססו וועדות המל"ל, אין כל התייחסות לתיעוד זה, ולא ניתן לדעת האם חומרים אלו אכן עמדו בפני המומחה שעה שערך את חוות דעתו. המשיבה הוסיפה וטענה, כי אילו תיעוד זה היה עומד בפני הוועדה הרפואית לעררים, היה בכך כדי לשנות מקביעתה באשר לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין התפרצות תסמונת הפיברומיאלגיה.

4.בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיבה. בית המשפט קבע בהחלטתו כי אמנם עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 28.1.13 מלמד, כי במסגרת המסמכים שעמדו בפני הוועדה היה, בין היתר, תיקה הרפואי של המבקשת. ועדת הערר אף מציינת בהחלטתה כי בדקה את התיק הרפואי הממוחשב של המבקשת בקופת חולים מ-2001 עד לתאונה ולא מצאה בו תיעוד לתלונות של כאבים כלשהם בשלד. על אף האמור, קבע בית משפט קמא כי בחינת התיעוד הרפואי שהוצג בפניו מעלה תהיות ביחס לשאלה האם תיעוד זה הוא אכן אותו תיעוד רפואי שהוצג בפני המל"ל, שכן עולה ממנו בבירור כי המבקשת התלוננה במהלך השנים, משנת 2002 ועד לשנת התאונה, מספר פעמים, על כאבים בכתף, בצוואר, במפרקים, בגב וברגל. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, הערת ועדת הערר כי לא מצאה תיעוד על "כאבים כלשהם בשלד" אינה ברורה כלל ועיקר, ואין להוציא מכלל אפשרות כי התיעוד אודות תלונות אלה לא הוצג בפני וועדות המוסד לביטוח לאומי ובפני המומחה מטעמן. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה להבאת ראיות לסתור והורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה. מכאן הבקשה שלפני.

5.המבקשת טוענת בבקשתה כי לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבה. המבקשת טוענת כי מלוא התיק הממוחשב מקופת החולים, עליו הסתמכה המשיבה בבקשתה להבאת ראיות לסתור, הוצג בפני שתי וועדות המל"ל ונבחן על ידן עובר למתן החלטותיהן. לפיכך לא נפל כל פגם בעבודת שתי הוועדות ולא הוצגה כל ראייה המצביעה על קיומם של "טעמים עובדתיים ממשיים" המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו ומצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור. יתר על כן, ועדת העררים של המל"ל נדרשה במפורש לסוגיית הקשר הסיבתי ואף ציינה בהחלטתה כי בחנה את התיק הרפואי של המבקשת. לפיכך לא הונח בסיס לקביעת בית משפט קמא כי קיים ספק אם החומר הרפואי שהוצג לפניו אכן הוצג לפני ועדות המוסד לביטוח לאומי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הותרת ההחלטה על כנה תרוקן את ס' 6ב לחוק הפיצויים מתוכנו, וכי זו חותרת תחת ההלכות שהותוו ע"י בית המשפט העליון בסוגיה זו.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה בלא צורך בתשובה, זאת בשל היעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של הערכאה המבררת. על פי ההלכה "גדרי התערבות ערכאת הערעור בהחלטה המתירה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית של המוסד מצומצמים למקרים חריגים ויוצאי דופן". גם במקרי גבול לא ראו בתי המשפט להתערב בהחלטות מסוג זה (רע"א 9011/12 פאולוסקוס נ' סונגו, מיום 16.12.12, רע"א 4704/12 סימן טוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, מיום 3.9.12). עוד יצוין כי בעת בחינתה של החלטה למתן היתר להבאת ראיות לסתור ניתן משקל גם להתרשמותה של הערכאה המבררת ולספקות שנתעוררו בלבה באשר לקביעתה של הועדה הרפואית ולחשש כי הוצגה לפניה תמונה שאינה שלמה (רע"א 6812/06 תייר נ' אטיה, מיום 20.2.07, ראו גם: רע"א 8337/13 היקרי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול), מיום 15.1.14). בענייננו נימק בית משפט השלום את החלטתו בסימני שאלה ממשיים שהתעוררו בלבו באשר לשאלה האם מלוא התיעוד הנוגע לעברה הרפואי של המבקשת אכן הונח לפני הוועדות, ועל האפשרות כי יש בתיעוד שהוצג לפניו כדי להשפיע על קביעת הקשר הסיבתי בין נכותה של המבקשת לבין התאונה. בדומה לענין סימן טוב, ניתן לומר כי אף שאין מדובר במקרה מובהק בו יינתן היתר להבאת ראיות לסתור, אין ההחלטה מקימה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון, ככל שהופקד, יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.