חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

רע"א 963/16 גד ורקשטל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

: | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון ירושלים
963-16
19.6.2016
בפני השופט:
מ' מזוז

- נגד -
המבקש:
גד ורקשטל
עו"ד דניאל מקליס 		המשיבים:
1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
2. אלעד בנבג'י כונס נכסים
3. ג'רי אביבי
4. מרקוס אנריקה לנדה
5. חברת ויבם
6. חברת ל.ל. השקעות ומקרקעין בע"מ

עו"ד אלעד בנבג'י כונס נכסים
עו"ד ג'רי אביבי
החלטה

 

  1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר וכב' השופטים י' שבח ו- ש' שוחט) מיום 4.1.2016 בע"א 9032-06-14, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת ס' רסלר-זכאי) מיום 1.4.2014 בת.א. 2227-08-07.

 

  1. ביסוד ההליך הסכם משנת 1983, לפיו רכש המבקש, יחד עם שני רוכשים נוספים, זכויות בנכס מקרקעין מהמשיבה 5. לטענת המבקש, על המקרקעין נבנו 16 יחידות דיור, והובטח לו שהוא יהיה זכאי ל- 3 מהן. עם זאת, טוען המבקש, במשך שנים ארוכות נעשו במקרקעין מעשי זיוף, מרמה וגזל מאחורי גבו - מעשים אשר התבטאו הן במכירת חלקיו במקרקעין לאחרים תוך זיוף חתימותיו על גבי מסמכי המכר והן בשעבוד לטובת המשיב 1, על יסוד כתב הסכמה הנושא אף הוא חתימה מזויפת.
  2. על יסוד הטענות האמורות, הגיש המבקש ביום 30.10.2003 תובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבים 3-1 למתן סעדים הצהרתיים, נזיקיים וחוזיים. בהמשך תוקנה התביעה לתביעה כספית בלבד, והיא הועברה בהסכמת הצדדים לבית משפט השלום בהרצליה, שם נשמעה לפני כב' סגן הנשיאה (בדימוס) מ' שנהב. כתב התביעה תוקן שוב על ידי המבקש, אשר הוסיף את המשיבים 6-4 כנתבעים. ישיבת הוכחות אחרונה התקיימה ביום 9.11.2009, ובסיומה הורה השופט שנהב לצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב. בין לבין פנה המבקש בבקשה למתן צו למשטרת ישראל להעתקת חומר החקירה ולצירוף מסמכים לתיק בית המשפט - בקשה שנדחתה על ידי השופט שנהב. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובהתאם להסכמת הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' ברוש) כי הדיון בבקשה לצירוף ראיות יוחזר לשופט שנהב, לשם שמיעת טענות בעלי הדין. במהלך תקופה זו יצא השופט שנהב לחופשת פרישה, והתיק הועבר לטיפולה של כב' השופטת ס' רסלר-זכאי. בדיון שהתקיים לפניה ביום 24.5.2011 הסכימו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, לקבל את בקשתו של המבקש לצירופם של המסמכים מתיק המשטרה, וזאת ללא חקירות נוספות ומתוך שיקולי יעילות, נוכח רצון הצדדים לסיים את ההליכים בהקדם האפשרי ולחסוך עלויות. בהתאם לכך ניתן צו להגשת סיכומי הצדדים, מתוך הנחה כי בהתאם למועדים שנקבעו, יכתוב השופט שנהב את פסק הדין בתיק בטרם יפרוש מכהונתו.

 

  1. ביום 7.7.2011 הודיע השופט שנהב כי הוא פוסל את עצמו מהמשך הטיפול בתיק, וזאת משום שהמבקש הגיע לביתו ומסר לו מכתב ובו פרטים אישיים ונתונים אשר הותירו עליו רושם שממנו "לא יוכל להתעלם" שעה שיהיה עליו להעריך את מהימנות המבקש. במסגרת החלטת הפסילה המליץ השופט שנהב על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת חתימות המבקש ועל זימון הצדדים לישיבת הוכחות נוספת להשלמת הבאת ראיות, תוך חקירת עדים חדשים מתוך תיק המשטרה שהוסכם על הגשתו ללא חקירות, לשם הערכת מהימנותם.

 

  1. בהמשך להחלטת פסילה זו עתר המבקש, בבקשה שהוגשה לשופטת רסלר-זכאי, לשמיעת הראיות בשנית, להבאתם של עדים נוספים ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט. השופטת רסלר-זכאי דחתה את הבקשה ביום 15.1.2012 והורתה על הגשת סיכומים. עוד קבעה השופטת, כי ככל שתסבור כי נחוצה שמיעת עדות כזו או אחרת לשם השלמת מלאכת כתיבת פסק הדין, תתן החלטות והנחיות בהתאם. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה ביום 10.4.2013 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק).

 

  1. בפסק דין מפורט הנפרס על פני 37 עמודים דחתה ביום 1.4.2014 השופטת רסלר-זכאי את תביעתו של המבקש, על יסוד חומר הראיות שהובא קודם לכן לפני השופט שנהב.

 

  1. המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום. בשולי ערעורו טען כי בשל נסיבות מסוימות שפורטו, קם חשש ממשי למשוא פנים המחייב את פסילת השופטת רסלר-זכאי, ומשניתן על ידה פסק הדין בעניינו - יש לבטלו. ביום 12.7.2015 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר וכב' השופטים י' שבח ו- ש' שוחט) כי לא קיים במקרה דנן חשש אובייקטיבי למשוא פנים, אך בשל עקרון מראית פני הצדק ומבחן החשש הסביר הסובייקטיבי, יש לקבל את טענת הסף של המבקש בדבר פסלות המותב ולהורות על החזרת התיק למותב חדש.

 

  1. המשיבים 1, 2 ו- 6-4 הגישו בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון (הנשיאה מ' נאור, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופט נ' הנדל) קיבל ביום 19.11.2015 את בקשות רשות הערעור, דן בהן כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה וקיבל את הערעורים. בית המשפט קבע כי "הפגיעה במראית פני הצדק במקרה דנא, ככל שהיא מועלית כרכיב סובייקטיבי של תחושת אי נוחות, אינה מגיעה לרמה המצדיקה ביטול פסק הדין שנתנה השופטת ס' רסלר-זכאי" (רע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל, פסקה מ' (19.11.2015), להלן: ענין לנדה), והתיק הוחזר אפוא לבית משפט קמא על מנת שידון בטענות הערעור לגופן.

 

  1. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקש לגופן, וביום 4.1.2016 קבע כי יש לדחות את הערעור. במסגרת זו, נקבע כי אין יסוד להתערבות בממצאים העובדתיים ובמסקנות המשפטיות שנקבעו על ידי בית משפט השלום. בנוסף, בית המשפט קבע כי השופטת רסלר-זכאי פעלה כדין בהחלטתה שלא לאמץ את המלצתו של השופט שנהב למנות מומחה לכתב יד ולשמוע עדים נוספים, שכן מדובר ביישום נכון של אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בהתאם לתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ובפרט של אמות המידה שנקבעו בע"א 9099/96‏ ידיעות אחרונות בע"מ נ' פירסטנברג, פ''ד נג(5) 1 (1999) (להלן: ענין פירסטנברג). נקבע כי בית משפט השלום "ציין אל-נכון כי הן שיקולי יעילות הן שיקולים של עשיית צדק מובילים למסקנה זהה", ובהם התמשכות ההליכים, העובדה כי הצד המבקש להביא ראיות חדשות ונוספות הוא שגרם שלא כדין לפסילתו של המותב הקודם והעובדה שתיק המשטרה התקבל במלואו כראיה, תוך שהמשיבים ויתרו על חקירות נגדיות נוספות.

 

  1. עתה מונחת לפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענת המבקש, "בקשת רשות ערעור זו מעלה בראש ובראשונה את הצורך במתן הנחייה ו/או הלכה ברורה לגבי מצב הדברים על פיו [ישנו] שופט אשר שומע את העדים וחומר הראיות, [אך] ההליך מועבר לשופט אחר. מהם הקריטריונים אשר אמורים להנחות את השופט החדש לגבי שמיעת הראיות והעדים?... מהם המצבים בהם השופט יכריע את ההליך ללא שמיעת העדים וללא שראה את העדים ואופן עדותם על דוכן העדים?". המבקש טוען כי בענייננו, שמיעת העדים וקביעת מהימנותם על ידי אותו המותב אשר נותן את פסק הדין הינן בעלות "חשיבות עצומה" לשם חשיפת האמת, וכי השופטת רסלר-זכאי צריכה הייתה לפעול בהתאם להמלצת השופט שנהב, למנות מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת חתימות המבקש ולזמן את הצדדים לישיבת הוכחות נוספת. המבקש גורס כי השופט שנהב פסל עצמו מלדון בתיק משום שהגיע למסקנה כי נוכח פרישתו מכס השיפוט לא יוכל להשלים את שמיעת הראיות כדבעי, וזאת "במנותק מפניית [המבקש]". כן נטען, כי המבקש כלל לא התכוון לפנות לשופט שנהב במטרה להביא לפסילתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד הסרת מסמך באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת 
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

חזרה לתוצאות חיפוש >>