רע"א 9487/16 שמעון פחימה יזמות בנייה נ' נציגות הבית המשותף "קיט ונופש"

לפנַי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל) בע"א 37914-04-16 מיום 7.11.2016. בפסק הדין התקבל בחלקו ערעור שהגישו המשיבים על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (השופטת ס' גץ-אופיר) בהפ"ב 21534-06-15 ובהפ"ב 46676-06-15 מיום 20.3.2016, בו נדחתה בקשת המשיבים לביטול פסק בוררות ונתקבלה בקשת המבקש לאישורו.

רקע והליכים קודמים

1. המבקש, קבלן שיפוצים, והמשיבים, נציגות בית משותף בנהריה ושלושה מחברי הנציגות, חתמו ביום 7.7.2011 על הסכם לביצוע עבודות שיקום, חיזוק ושיפוץ בבית המשותף. עלות ביצוע השיפוצים הועמדה על סכום של 747,376 ש"ח. הוסכם כי תשלום ראשון בסך של 250,000 ש"ח יובטח בערבות אוטונומית שיפקיד המבקש ואשר תושב לידיו עם סיום העבודה. בהמשך, חתמו הצדדים על תוספת להסכם האמור, בגדרה התחייב המבקש לבצע תיקונים מסוימים, לרבות תיקונים בתוך חלק מן הדירות בבית המשותף, תמורת תשלום נוסף של 100,000 ש"ח (ההסכם המקורי והתוספת להסכם יכונו יחד להלן:הסכם השיפוצים).

2. עם סיום העבודה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים ביחס ליתרת התמורה אותה על המשיבים לשלם עבור העבודות שביצע המבקש, והערבות שהפקיד המבקש בידי המשיבים חולטה. בעקבות זאת, הגיש המבקש ביום 14.11.2012 תביעה נגד המשיבים (ת"א 10325-11-12) לבית משפט השלום בחיפה. הצדדים הודיעו לבית המשפט - הודעה אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 23.1.2014 - כי הסכימו להעביר את המחלוקת להכרעת בורר. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר, מינה בית המשפט (השופטת א' אלון) ביום 11.3.2014 את שמאי המקרקעין אורי פרץ-פרי לבורר בסכסוך (להלן:הבורר). יצוין, שבהסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים נקבע כי הבוררות לא תהא כפופה לדין המהותי, לדיני הראיות או לסדרי הדין; כי הבורר יוסמך ליתן "הכרעה כתובה" וכל סעד שהוא על פי שיקול דעתו; וכי לא תהא לצדדים זכות ערעור על פסק הבוררות.

3. ביום 22.5.2015 ניתן פסק הבוררות, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי מתוך יתרת התשלום בסך של 671,220 ש"ח שהיה על המשיבים לשלם למבקש, שולם לו סכום של 241,900 ש"ח (לאחר ניכוי הערבות הבנקאית שחולטה) בלבד. עם זאת, קבע הבורר כי המבקש לא השלים את כלל העבודות שהתחייב לבצע, באופן שחייב את המשיבים לבצען על חשבונם. על כן, נפסק כי על המשיבים לשלם למבקש סך של 334,447 ש"ח בתוספת מע"מ.

           ביום 10.6.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאישור פסק הבוררות, והמשיבים הגישו מצידם, ביום 22.6.2015, בקשה לביטולו. יצוין, כי עוד ביום 28.5.2015 שלחו המשיבים לבורר "שאלות הבהרה", אשר בתשובה להן הודיע הבורר ביום 20.7.2016, כי נפלה טעות בחישוב הסכום המגיע למבקש (להלן: הודעת הבורר). בהמשך להודעת הבורר הורה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ר' שפירא) בהחלטתו מיום 24.7.2015 על העברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה, הוא בית המשפט אשר הורה על מינוי הבורר.

4. בהחלטת ביניים מיום 30.12.2015 (שעל פניו ניתן לראות בה פסק דין חלקי), דן בית משפט השלום (השופטת ס' גץ-אופיר) בחלק מהטענות שהעלו המשיבים נגד פסק הבוררות. בית המשפט קבע, בין היתר, כי מקום בו פסק הבוררות ניתן לתיקון - אין מקום להורות על ביטולו, ולפיכך, הורה על תיקון פסק הבוררות בהתאם להודעת הבורר, כך שמהסכום בו חויבו המשיבים יופחת סך של 175,000 ש"ח. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה לפיה מאחר שפסק הבוררות איננו מנומק, קמה עילה לביטולו. בהקשר זה, קבע בית המשפט כי הצדדים לא התנו את הפנייתם לבוררות בנימוק פסק הבוררות, ולכן לא מתקיימת העילה האמורה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הדברים נכונים גם ביחס לטענת המשיבים לפיה הבורר לא התייחס במפורש לטענות מסוימות הנוגעות לתוכן הסכם השיפוצים.

5. ביום 15.3.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת ס' גץ-אופיר). בפסק הדין נדחתה טענה נוספת של המשיבים נגד פסק הבוררות, לפיה שגה הבורר בכך שלא הורה על חילוץ רכיב המע"מ מהסכום בו חויבו, מאחר שהבורר כבר השיב לשאלה בעניין זה אשר הופנתה אליו על ידי בית המשפט. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף ביתר הטענות אין כדי להקים עילה לביטול פסק הבוררות וכי לא נגרם למשיבים עיוות דין. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הבוררות ואישר את פסק הבוררות המתוקן. המשיבים חויבו בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין לטובת המבקש.

6. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בין היתר, טענו המשיבים להיעדר יריבות בין המשיבים 4-2 לבין המבקש. במסגרת זו, טענו המשיבים, בין היתר, כי לא נדונה ולא נבחנה בקשתם של המשיבים 4-2 לסילוק התובענה נגדם על הסף - בקשה שהעלו עוד במסגרת בקשת הרשות להתגונן שהגישו עובר למינוי הבורר - וזאת מן הטעם שהסכם השיפוצים נחתם בין המבקש לבין המשיבה 1 בלבד.

7. בפסק דינו אישר בית המשפט המחוזי את קביעות בית משפט השלום לגופן, וקבע כי לא נגרם למשיבים עיוות דין. עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי היה מקום לדון ולהכריע בבקשת המשיבים 4-2 לסילוק על הסף בבית משפט השלום, קיבל את הבקשה, והורה על מחיקת שמם כחייבים על פי פסק הדין. בית המשפט דחה גם את הטענה שהעלה המבקש לפיה מאחר שבהסכם השיפוצים כלולות עבודות המבוצעות בתוך הדירות (להבדיל מעבודות ברכוש המשותף), הרי שחברי המשיבה 1 חייבים באופן אישי בתשלום התמורה עבור עבודות אלה. בהקשר זה, קבע בית המשפט כי על פני הדברים היה על המבקש לתבוע מכלל בעלי הדירות שבהן בוצעו עבודות שיפוץ, את תשלום התמורה עבור עבודות שבוצעו בדירותיהם, ולהפחית את סכום התמורה בגין עבודות אלה מסכום החיוב של המשיבה 1 בגין יתר העבודות שביצע.