רע"א 9233-11-14 דדון ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

ההלכה השוררת היא כי אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בהחלטות ערכאה דיונית הנוגעות לסדרי הדיון וביניהן החלטות הנוגעות להבאת ראיות. בהחלטות מסוג זה מסור לערכאה דיונית שקול דעת רחב ורק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור. וראו בין השאר רע'א 1294/11 גלר נגד בן ימי.

הנטל על המבקש להראות שהמקרה שלו מצוי בגדר אותם מקרים חריגים גובר והוא כבד יותר מקום שההחלטה ניתנה כאשר ערכאה דיונית מצויה עמוק בעובי הקורה בלב שלב ההוכחות כשהיא עם אצבע על הדופק ובהכירה היטב את המחלוקת בין הצדדים. נקודת המוצא ממנה יש לצאת בנסיבות כאלה היא שבית המשפט היושב לדין מנהל את מהלכי התיק כדבעי תוך הכרת מלוא הנתונים שערכאת ערעור אינה יכולה לעמוד עליהם או להתערב בהם בהצצה של רגע.

ממילא החלון שפתחו המבקשים בבר'ע סב כולו על הטענה שהצד שכנגד מבקש להביא בפני ערכאה קמא ראיות חדשות שהן בעצם בגדר הרחבת חזית אסורה.

במצב כזה , - ואין בידי לברר נושא זה לאשורו במסגרת זו בהעדר מלוא הנתונים הנדרשים , די למבקשים שיתנגדו להרחבת חזית אסורה והתנגדותה תרשם על מנת שבית המשפט קמא יוכל בדיעבד להימנע מהיתלות בראיות אלה במבט לאחור ואם אם אמנם יתברר שבהרחבת חזית אסורה עסקינן. בדרך זו לא יגרם למבקשים שום נזק בלתי הפיך מההחלטה .

הבר"ע נדחית בכפוף לכך שנרשמת כאן התנגדות המבקשים להרחבת חזית אסורה ושזכותם לטעון טענה זו לגבי הראיות שהותר למשיבה להביא נשמרת וערכאה דיונית תשוב ותיזקק לה בפסק הדין.

אין צו להוצאות.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.