רע"א 913/16 אפרים פרנק כלי ואח' נ' עוזיאל עציוני ו- 21 אח'

           לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת א' כהן) בת"א 40455-09-14 מיום 31.12.2015, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבים 1 לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

רקע והליכים קודמים

1. על פי הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 20.12.2005 (להלן: ההסכם), התחייבה המשיבה 2 לבנות בניין מגורים על המקרקעין בגוש 6884 חלק מחלקה 46, בניין מספר 77 בעיר תל-אביב-יפו, אשר המבקשים והמשיבים 1 הם בעלי הזכויות בו. ההסכם כלל בסעיף 31 תניית בוררות. עוד נקבע בסעיף 10.5 להסכם כי למפקח הבניה ישנה סמכות הכרעה בלעדית וסופית בעניינים שונים. בחלוף שנים אחדות, ולנוכח עיכובים בבנייה ובמסירת הדירות, התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות, בעטיים התנהלו ביניהם מספר הליכים משפטיים. בין לבין חולטה במלואה ערבות בנקאית אוטונומית שהפקידה המשיבה 2 בידי נאמן כערובה לעמידה בהתחייבויותיה שבהסכם, במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון) בה"פ 51676-12-11 מיום 25.10.2012. בנוסף, המשיבים 1 תבעו את המשיבה 2 בהליך בוררות שמתנהל לפני כבוד השופט בדימוס א' גורן (להלן: הבורר). מנגד, המשיבה 2 תבעה את המשיבים 1 והמבקשים בבית המשפט המחוזי. ביום 31.12.2014 הגישה המשיבה 2 בקשה להעברת תביעתה לבוררות. לאחר דין ודברים בין הצדדים ומשהתברר למשיבה 2 כי המבקשים אינם מוכנים לקחת חלק בהליך הבוררות, היא חזרה בה מבקשתה ועמדה על תביעתה. בנוסף לכך, פתחו המבקשים בהליך שלישי, בו תבעו את המשיבה 2 בבית משפט השלום (ת.א. 528-01-15). בהחלטתו מיום 27.11.2015 דחה בית המשפט (השופט הבכירמ' תמיר) בקשה שהגישה המשיבה 2 לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות בהליך שלישי זה. יצוין כי המשיבה 2 הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שעודנה תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי.
2. במסגרת תביעתה של המשיבה 2 בבית המשפט המחוזי; הגישו המשיבים 1 בקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, בהתבסס על תניית הבוררות. המשיבה 2 טענה, בין השאר, כי היא אינה מתנגדת לבקשה ככל שהליך הבוררות יאחד את כל ההליכים סביב אותה מחלוקת, ויכלול גם את המבקשים. מנגד, המבקשים טענו כי תניית הבוררות אינה חלה בעניינם, מן הטעם שתביעתם נוגעת לאיחור במסירת הדירות שנבנו בפרויקט, נושא החורג מסמכותו של הבורר ומסור להכרעתו של מפקח הבניה בפרויקט, לפי סעיף 10.5 להסכם.

החלטת בית המשפט המחוזי

3. בית המשפט המחוזי סקר את ההליכים המשפטיים שננקטו בעניין הפרויקט, וקבע כי תניית הבוררות שרירה וקיימת וחלה על כל הצדדים להסכם. בעניין זה נקבע כי חזקה על הבורר שידע לפעול על פי תניית הבוררות ולהכריע בעניינים שבסמכותו להכריע בהם; וכי ככל שקיימים נושאים אשר כבר הוכרעו על ידי בית משפט והם בגדר "השתק", יידע הבורר לקחת זאת בחשבון. עוד נקבע כי אין הצדקה לפיצול בירור הסכסוך שבין כלל הצדדים אך בשל סירובם של המבקשים לפעול על פי תניית הבוררות. כן נקבע כי החלטת בית משפט השלום, הדוחה את בקשת המשיבה 2 לעיכוב הליכים בשל תניית הבוררות, מתייחסת רק לתביעה הספציפית שהגישו המבקשים. מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים בבקשה

4. המבקשים אינם כופרים בתוקפה המחייב של תניית הבוררות כלפיהם, אולם טוענים כי זו אינה כוללת סמכות לבירור בנוגע לעילה של איחור במסירה. לטענת המבקשים, החלטת בית המשפט המחוזי שגויה, מאחר שהיא מאלצת אותם לדון לפני הבורר בנוגע לכל העילות ללא הבחנה, לרבות בעילה המסורה על פי ההסכם להכרעתו של מפקח הבניה. לדבריהם, במהלך ההליכים השונים שהתנהלו בערכאות השונות נקבע, בהתאם לקביעת פקח הפרויקט, כי המשיבה אכן איחרה במסירת הדירות, באופן שבו סוגיה זו אינה פתוחה כעת להכרעתו של הבורר. בנוסף, המבקשים מביעים חשש שמא זכויותיהם תקופחנה במסגרת הליך הבוררות, מאחר ולא לקחו בו חלק מלכתחילה.
5. המשיבים 1 טוענים כי איחוד ההליכים המשפטיים לכדי הליך בוררות אחד לפני הבורר היא הכרחית ומתחייבת נוכח תניית הבוררות. לטענתם, כל החלטה אחרת לפיצולו המיותר של ההליך על פני מספר הליכים תביא לסרבול מיותר ולפגיעה בכוונת הצדדים המגולמת בתניית הבוררות. לדבריהם, העובדה שבסמכות מפקח הבניה להכריע בדבר שאלת האיחור במסירה, אינה סותרת את סמכותו של הבורר להכריע בסוגיית הפיצויים בגין איחור זה וביתר מוקדי המחלוקת בין הצדדים.
6. המשיבה 2 תומכת בעמדת המשיבים 1 ומדגישה כי ממילא לא עלה בידי המבקשים להצביע על עילה המצדיקה מתן רשות ערעור בהליך דנן.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
8. כידוע, בית משפט זה לא נעתר מזומנות לבקשות רשות ערעור המופנות נגד החלטות ופסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בענייני בוררות, והוא עושה כן אך במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מדלת אמות עניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט, פסקה 7 (23.4.2013); רע"א 71/15אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ, פסקה 11 והאסמכתאות שם (1.2.2015)]. הלכה זו חלה במשנה תוקף שעה שעסקינן בהחלטה הנוגעת לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש [ראו: רע"א 4809/15 בונייך בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' מאיר, פסקה 6 והאסמכתאות שם (16.7.2015); רע"א 4229/15 ברזסקי נ' רוזנטל, פסקה 10 (‏10.11.2015)]. הבקשה דנן אינה מגלה עילה בעטיה יש ליתן רשות ערעור, והמבקשים אף לא ניסו לטעון להתקיימותה של עילה כזו. טענות המבקשים נעוצות בבחינת תוקפה הקונקרטי של תניית הבוררות בעניינם והחלטת בית המשפט המחוזי בוודאי שאינה מעלה חשש שמא ייגרם להם עיוות דין.
9. יוער, בתמצית ומעבר לנדרש, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. נקודת המוצא היא כי הצורך לפצל דיון אינו מצדיק את הפקעתו של הסכם בוררות בין הצדדים להסכם, אלא בהינתן הצדקה מיוחדת [ראו: רע"א 573/09 אברמוביץ נ' יהלומי אל.די.זי בע"מ, פסקה 8 והאסמכתאות שם (19.1.2009) (להלן:עניין אברמוביץ)]. אף על פי שעניין אברמוביץ עסק במצב בו אחד הצדדים למחלוקת לא היה צד לתניית בוררות, דברים אלה יפים גם למקרה שבנדון, בו יש ליתן תוקף לכוונת הצדדים לפתור מחלוקות שיתעוררו ביניהם לפני בורר, גם מקום בו ההסכם מסמיך גורמים מקצועיים ספציפיים להכריע בסוגיות פרטניות [השוו: רע"א 759/08 אופיצי בע"מ נ' קורם קונסטטרוקציות ומבנים בע"מ, פסקה 15 (4.3.2008)]. בנסיבות העניין לא רק שאין בנמצא הצדקה מיוחדת שלא לקבל את בקשת המשיבים 1 לעיכוב הליכים, אלא ששיקול האחדת הדיון תחת קורת גג אחת אף תומך בהאחדת בירור המחלוקות במסגרת הליך הבוררות המתנהל זה מכבר. בעניין זה מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה לפיצול בירור המחלוקת, הנעוצה במסכת עובדתית ומסכת משפטית אחת, רק בשל סירובם של המבקשים לפעול על פי תניית הבוררות. יודגש, כפי שקבע בית המשפט, כי חזקה על הבורר כי ייקח בחשבון קביעות מחייבות, הן של בתי המשפט והן של הגורמים המקצועיים שהוסמכו בהסכם, לרבות מפקח הבניה. ברי, כי אין גם בחששם של המבקשים להימצא בעמדה "נחותה" במסגרת הליך הבוררות, בשל הצטרפותם המאוחרת להליך, כדי לאיין את תוקפה של תניית הבוררות בעניינם. גם בעניין זה מוחזק הבורר כמי שיאפשר למבקשים את יומם בהליך הבוררות כיתר הצדדים להליך, תוך התחשבות בעיתוי הצטרפות המבקשים להליך.
10. נוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 1 בסך של 5,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 2 בסך של 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏י"ג בניסן התשע"ו (‏21.4.2016).