רע"א 9092-06-17 תיור וסיור הגליל ה.ס. בע"מ נ' דלהומי פתרונות מרכב בע"מ

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (הרשמת הבכירה הדס שכטר-ישראלי) מיום 13.5.17 לדחות את בקשת המבקשת להחיל את הקביעות בתיק 10579-04-17 מיום 4.5.17 על בקשה לביטול עיקולים שהוגשה על ידי המבקשת. כמו כן מוגשת הבקשה על החלטת בית המשפט באותה החלטה, לצרף קלטת נטענת מחודש 12/16 ומסמכים נוספים בעת הדיון בבקשה לביטול עיקול. המשיבה מתנגדת לבקשה.

בפני בית המשפט קמא ניתן ביום 23.4.17 צו עיקול זמני ברישום על זכויות המבקשת אצל המחזיקים כמפורט בבקשה. ביום 30.4.17 הגישה המבקשת בקשה לביטול העיקולים, וביום 7.5.17 הגישה בקשה נוספת לביטול העיקולים ולמחיקת כותרת. בבקשה השנייה ביקשה המבקשת לקבוע כי החלטת הרשמת הבכירה בתיק 10579-04-17 מיום 4.5.17 היא מעשה בית דין גם בתיק זה המצדיק ביטול העיקולים. בית המשפט קמא קבע שאותה החלטה מיום 4.5.17 היא החלטת ביניים, ואינה יוצרת מעשה בית דין, ועל כן נוכח בקשת המבקשת יש לקבוע דיון במעמד הצדדים. למעשה, מבקשת המבקשת שלא לדון בבקשתהּ במעמד הצדדים, אלא לקבל את בקשתה ללא דיון.

המבקשת הרבתה בטענות במסגרת בקשתהּ, וסיכמה את הדין בטענתה שהשאלה אם החלטת ביניים מסוימת יוצרת השתק פלוגתא אינה מוכרעת על פי כלל אחיד לכאן או לכאן, אלא יהיו נסיבות שבהן מוצדק לראות בהחלטת ביניים כיוצרת השתק פלוגתא, ולהיפך. אין פסק דין של בית המשפט העליון הקובע שהחלטת ביניים יוצרת השתק פלוגתא.

מעיון בטענות הצדדים ובמסמכים שהגישו עולה, שגם אם החלטת ביניים יכולה ליצור השתק פלוגתא, אין זה ברור מאליו על פי בקשת המבקשת לביטול העיקולים (אולי להבדיל מבקשתה לרשות ערעור, בה הוסיפה טיעונים שלא נטענו בבקשה לביטול העיקולים), ויש צורך לדון ולהכריע בשאלות שונות, ובהן זהות הצדדים, זהות הראיות שהוגשו לבית המשפט במסגרת הבקשה לעיקול ובמסגרת התובענה, זהות הטענות שנטענו במסגרת הבקשה לעיקול ובמסגרת התובענה, ועוד. על כן, מן הראוי שבית המשפט קמא ידון במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקולים גם בטענה להשתק פלוגתא, ויכריע לפי שיקול דעתו. אני דוחה את בקשת המבקשת שבית המשפט קמא לא ידון בבקשה לביטול עיקולים, אלא יקבל את הטענה להשתק פלוגתא על פי טענות המבקשת בבקשה לביטול העיקולים, שאינן מצדיקות קבלת הטענה ללא דיון בה.

אשר להגשת ראיות על ידי מבקשת העיקול למרות שאלה לא הוגשו במסגרת הבקשה לעיקולים, זו שאלה דיונית שמן הראוי שהערכאה הדיונית תעסוק בה, ואין על ערכאת הערעור לעסוק בה. אפשר אף שלפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, חוסה שאלה זו בגדר תקנה 1 (6), כך שאין ליתן בגינה רשות ערעור.

על פי האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 3,510 ₪.

המזכירות תעביר למשיבה סכום זה מתוך הערבון שהופקד, ותשיב את היתרה למבקשת.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ז, 27 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.