רע"א 9006/15רכבת ישראל בע"מ נ' אורה לפידות

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' גרוסקופף) מיום 7.12.2015 בת"צ 236-09-14 אשר דחה את בקשת המבקשת להוציא מתיק בית המשפט ראיות שהוגשו על ידי המשיבה בהליך לאישור תובענה ייצוגית.

1. המשיבה הגישה בקשה להתיר לה לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת בשם כלל כבדי השמיעה הנעזרים במכשיר שמיעה שנסעו ברכבת ב- 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה (ת"צ 236-09-14). בבקשה נטען כי על פי תקנה 27(א) ופרט 8(ב) לתוספת התשיעית לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג-2003 מוטלת על המבקשת חובה להתקין ולהפעיל בקופות ובעמדות המודיעין והשירות (להלן: עמדות שירות) בתחנות רכבת, מערכת עזר שתאפשר לכבדי שמיעה הנעזרים במכשיר שמיעה לשמוע ולהבין את דברי נציגי השירות המאיישים אותן (להלן: מערכת עזר). אף על פי כן, כך נטען בבקשה, במספר רב של תחנות רכבת בהן ביקרו המשיבה וחברים נוספים מקבוצת התובעים לא הותקנה מערכת עזר או שמערכת העזר שהותקנה לא פעלה. בתמיכה לטענה זו צירפה המשיבה לבקשת האישור תצהיר מטעמה, בו תיארה את ביקוריה בתחנות רכבת שונות במהלך התקופה שקדמה להגשת בקשת האישור וכן הודעות דואר אלקטרוני שנשלחו אליה מחברים נוספים בקבוצת התובעים בהן תיארו בפניה ביקורים שערכו בתחנות רכבת נוספות באותה התקופה.

2. הדיון בבקשת האישור שהגישה המשיבה אוחד עם הדיון בשתי בקשות אישור שהוגשו נגד חברות תחבורה נוספות שנטען כלפיהן כי הפרו את חובתן להנגיש את עמדות השירות המופעלות על ידן לכבדי שמיעה (ת"צ 29387-09-14 ות"צ 19869-01-15 – להלן: הבקשות הנוספות), ומספר שבועות לאחר מכן השיבה המבקשת לבקשת האישור שהגישה המשיבה. בתשובתה טענה המבקשת כי המשיבה לא הוכיחה כי הפרה את חובתה להתקין ולהפעיל מערכת עזר בעמדות השירות בתחנות הרכבת ולכל היותר הצביעה על מספר תקלות נקודתיות שאירעו במספר תחנות בודדות. עוד טענה המבקשת כי אילו הייתה המשיבה מעדכנת אותה בנוגע לליקויים אליהם נחשפה היא הייתה פועלת כדי לתקנם באופן מיידי. כמו כן, טענה המבקשת כי היא עושה מאמצים רבים להנגיש את תחנות הרכבת לכבדי שמיעה ואין לה אינטרס כלכלי להפר את חובתה להתקין ולהפעיל בהן מערכת עזר. בנוסף טענה המבקשת כי אפילו הפרה את חובתה להנגיש את תחנות הרכבת לכבדי שמיעה, אין מקום להתיר למשיבה לנהל נגדה תובענה ייצוגית בשם כלל כבדי השמיעה הנעזרים במכשיר שמיעה, שכן מרבית כבדי השמיעה הנעזרים במכשיר אינם יכולים לעשות שימוש במערכת העזר ואינם נתרמים ממנה.

3. לאחר שהמבקשת והמשיבות בבקשות הנוספות (להלן: הנתבעות) השיבו לבקשות האישור, הגישו המשיבה והמבקשים בבקשות הנוספות (להלן:התובעים) תגובה משותפת בה התייחסו למכלול הטענות שהעלו הנתבעות בתשובותיהן (להלן: התגובה). בתגובתם טענו התובעים כי בניגוד לטענתן של המבקשת ונתבעות נוספות לפיה כל שהוכח בבקשות האישור הוא קיומן של מספר תקלות נקודתיות בהפעלת מערכת העזר אשר תוקנו זה מכבר, הרי שמבדיקות נוספות שנערכו על ידם עולה כי גם לאחר הגשת התשובות, במספר רב מאוד של תחנות רכבת ומתקני תחבורה נוספים לא הותקנה מערכת עזר או שמערכת העזר שהותקנה אינה פעילה. עוד נטען בתגובה כי בניגוד לטענת המבקשת לפיה אין לה תמריץ כלכלי להפר את חובתה להנגיש את תחנות הרכבת לכבדי שמיעה, ישנן ראיות לכך שהיה באפשרותה לצמצם את מספר התקלות במערכות העזר המותקנות בתחנות הרכבת אילו הייתה רוכשת מערכות עזר טובות ויקרות יותר מאלו שרכשה בפועל. אשר לטענות שהועלו בנוגע לגודל הקבוצה טענו התובעים כי בניגוד לטענת המבקשת ונתבעות נוספות, מרבית כבדי השמיעה הנעזרים במכשיר שמיעה יכולים להסתייע במערכת העזר ונתרמים ממנה. בתמיכה לטענות אלו צירפו התובעים לתגובה, בין היתר, תצהיר מאת תחקירנית שביקרה מטעמם בתחנות רכבת לאחר הגשת התשובות; תצהיר נוסף מטעם המשיבה בה תיארה ביקורים נוספים שלה בתחנות רכבת; תקליטור ועליו סרטון אותו צילם אחד התובעים בתחנת הרכבת בנהריה; וחוות דעת מאת מומחית לאודיולוגיה קלינית בה נטען כי מרבית כבדי השמיעה בישראל הנעזרים במכשיר שמיעה יכולים להסתייע במערכת העזר וכי קיימות בשוק מערכות עזר איכותיות ויקרות יותר מאלו בהן נעשה שימוש בתחנות הרכבת כיום. בנוסף, ובתגובה לטענה שהעלו חלק מהנתבעות לפיה הודעות הדואר האלקטרוני שצירפה המשיבה לבקשת האישור מטעמה הן עדויות שמיעה, צירפו התובעים לתגובתם תצהירים מטעם שולחי ההודעות (כלל הראיות המפורטות לעיל יכונו להלן - הראיות הנוספות).

4. לאחר הגשת התגובה הגישה המבקשת בקשה להוצאת הראיות הנוספות מתיק בית המשפט ולמחיקת הטענות הנסמכות עליהן מהתגובה. בית המשפט קמא דחה את הבקשה בקבעו כי הראיות הנוספות הוגשו במענה לטענת המבקשת לפיה היא אינה מפרה את חובתה להנגיש את תחנות הרכבת לכבדי שמיעה, וכי הטענות אותן נועדו ראיות אלו לבסס אינן חורגות מיריעת המחלוקת שהוגדרה בבקשת האישור שהגישה המשיבה. מטעמים אלו קבע בית המשפט קמא כי אין הצדקה להוצאת הראיות הנוספות מתיק בית המשפט וחלף זאת יש לאפשר למבקשת להגיש תגובה משלימה מטעמה בה תוכל להתייחס לראיות האמורות ולהגיב עליהן בראיות נוספות משל עצמה. בית המשפט קמא קבע עוד כי בהינתן זכות התגובה שניתנה למבקשת הגשת הראיות הנוספות אינה פוגעת בזכויותיה הדיוניות.

5. בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנן בה היא טוענת כי שגה בית המשפט קמא משדחה את בקשתה להוצאת הראיות הנוספות מתיק בית המשפט. לטענתה, החלטתו של בית המשפט קמא מאפשרת למשיבה לבצע "מקצה שיפורים" ולתקן בדיעבד את מחדלה לתמוך את בקשת האישור שהגישה בתשתית ראייתית איתנה. עוד טוענת המבקשת כי היה באפשרותה של המשיבה לצרף את הראיות הנוספות לבקשת האישור ואין בפיה כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא עשתה כן. בנוסף טוענת המבקשת כי החלטתו של בית המשפט קמא מעמידה אותה בפני בקשת אישור שונה וחדשה מזו שהוגשה במקור, ועוד היא טוענת כי בית המשפט התעלם מכך שהמשיבה צירפה את הראיות הנוספות לתגובה מבלי שביקשה היתר לכך. המבקשת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי הראיות הנוספות אינן מרחיבות את חזית המחלוקת, שכן על סמך ראיות אלו נטען לראשונה כי היה עליה לרכוש מערכות עזר טובות ויקרות יותר מאלו שרכשה בפועל. בנוסף טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט קמא לנמק את החלטתו ביחס לכל ראיה וראיה שהגישה המשיבה ולא היה מקום שיקבע כי כלל הראיות הנוספות מהוות מענה לטענות הגנה שהעלתה. לבסוף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי האפשרות שניתנה לה להגיב לראיות הנוספות מרפאת את הפגיעה שנגרמה לזכויותיה הדיוניות בעקבות הגשתן, מה עוד שההליך של הגשת תגובה לתגובה לתשובה אינו מעוגן בסדרי הדין ועומד בניגוד לפסיקתו של בית משפט זה.

6. המשיבה טוענת מנגד כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, ולשיטתה בדין נקבע כי כלל הראיות הנוספות והטענות הנסמכות עליהן מהוות מענה לטענות הגנה שהעלתה המבקשת. עוד טוענת המשיבה כי הראיות הנוספות לא שימשו אותה לטעון טענות חדשות וכי היא מעולם לא טענה שהיה על המבקשת לרכוש מערכות עזר טובות ויקרות מאלו שנרכשו על ידה בפועל, אלא רק שהיה באפשרותה לעשות כן, וזאת בניגוד לטענתה לפיה לא היה לה תמריץ כלכלי להפר את חובתה להנגיש את תחנות הרכבת לכבדי שמיעה. כמו כן, טוענת המשיבה כי אפילו יש בראיות הנוספות ובטענות הנסמכות עליהן יותר ממענה לטענות שהעלתה המבקשת בתשובתה, הרי שבנסיבות העניין ישנה הצדקה להתיר את הגשתן, וזאת בפרט נוכח האינטרס הציבורי החשוב לבירור הטענות המועלות בבקשת האישור. בנוסף טוענת המשיבה כי אין ממש בטענתה של המבקשת לפיה בית המשפט קמא לא היה רשאי להתיר לה להגיש תגובה משלימה מטעמה חלף הוצאת הראיות הנוספות מתיק בית המשפט, וזאת בפרט כאשר היא עצמה ביקשה מבית המשפט קמא לאפשר לה לעשות כן במקרה שבו בקשת המחיקה שהגישה תידחה.

7. דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אמנם, ככלל, אין להתיר הגשת ראיות שניתן היה בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ, בפסקה 8 (15.4.2007)), אך אין זה כלל בל יעבור ויתכנו מקרים בהם תהא הצדקה להתיר הגשה של ראיות נוספות שניתן היה לכאורה לצרפן לבקשה (ראו: רע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' ברליצהיימר, בפסקה 9 (‏30.3.2015) (להלן: עניין יוניון מוטורס). במקרה דנן, אין לומר שבקשת האישור שהגישה המשיבה היא בקשת סרק בלתי מבוססת ואף שייתכן כי היה בידה לצרף אליה את הראיות הנוספות, או למצער חלק מהן, העובדה שלא עשתה כן אין משמעותה שהבקשה הוגשה ללא תשתית ראייתית מתאימה. כמו כן, הראיות הנוספות שצורפו לתגובה במקרה דנן דרושות לבירור הסוגיה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים, אינן מרחיבות את חזית המחלוקת, והוגשו בשלב מקדמי של ההליך. נוסף על כך, ישנו אינטרס ציבורי חשוב לברר את הטענות שמעלה המשיבה בבקשת האישור אשר עלול להיפגע אם לא תתאפשר הגשת הראיות הנוספות ומנגד אין בהגשתן משום פגיעה מהותית בזכויות הדיוניות של המבקשת משהתיר לה בית המשפט קמא להגיב לראיות הנוספות וכן להציג בתשובה ראיות נוספות מטעמה (ראו והשוו: רע"א 7818/09 Merck Sharp & Dohme (israel 1996) Ltd נ' אוחנה (11.1.2010))