רע"א 9001/14עוז מ.א.ה בע"מ ואח' נ' Asseco Poland S.A ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' אבניאלי), בה נתקבלה בקשת המשיבים להורות על עיכוב הליכי התובענה שהגישו נגדם המבקשים.

1.        המבקשת 1 היא חברה פרטית אשר החזיקה בשרשור בחלק ממניותיה של חברה בשם גרנות ונצ'ורס בע"מ (להלן: גרנות). המבקש 2 הוא בעל מניותיה של המבקשת 1, והוא מכהן כדירקטור ויו"ר דירקטוריון בחברת גרנות. עוד נספר כי ההחזקה של המבקשת בשרשור בחברת גרנות נעשתה באמצעות חברה בשם BBOOK. מחצית ממניותיה שלBBOOK  הוחזקו בידי המבקשת, ומחציתן הנותרת הוחזקו בידי גרנות. יוצא אפוא שגרנות החזיקה בעקיפין במניותיה שלה.

           המשיבה 1 (להלן: Asseco) היא חברה ציבורית אשר התאגדה בפולין, והמשיב 2 הוא בעל השליטה בה.

2.        בשנת 2011 התנהל משא ומתן בין המבקשים למשיבים לרכישת 52% ממניות המבקשת. לו היה ההסכם מתבצע, היתה Asseco הופכת לבעלת אחזקות בגרנות, ולפי האמור בכתב התביעה שהגישו המבקשים לבית משפט קמא, Asseco והמבקשת היו הופכות לבעלות שליטה משותפת בגרנות.

           חרף טיוטת ההסכם שגיבשו הצדדים, עסקה זו לא יצאה לבסוף אל הפועל, והמבקשים הגישו לבית משפט קמא תביעה בגין הפרת חוזה, בה עתרו לסעד של אכיפה ופיצויים. בין הצדדים ניטשת מחלוקת האמנם הבשילה הטיוטה לכדי הסכם מחייב.

3.        המשיבים הגישו לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ההליך, בעקבותיה נתקבלה ההחלטה מושא הבקשה דנן.     בקשת המשיבים לעיכוב ההליך התבססה על החלטה שיפוטית שניתנה לגבי הזכויות בגרנות במסגרת הליך אחר, כמפורט להלן.

           על פי המתואר בהחלטתו של בית משפט קמא, ביום 20.10.2013, במסגרת הליכי פשיטת רגל שהתקיימו בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כ' מוסק) בעניינו של אדם בשם שארל עמאר וחברה בשם BHCO, הוצאו מידיהם של המשיבים כ-50% מהזכויות בגרנות והועברו לנאמנים שמונו לפושט הרגל. זאת, לאחר שנקבע שהחזקת המניות העקיפה של גרנות בעצמה, יסודה בהענקה אסורה מאת פושט הרגל. המשיבים פנו אפוא לבית משפט קמא, וטענו כי תביעתם של המבקשים מהווה ניסיון לבצע עיסקה שבמסגרתה התחייבה המבקשת 1 למכור את מה שנשלל ממנה בהליך הפש"ר. נציין כי על החלטת בית משפט של פשיטת רגל הוגש ערעור לבית משפט זה, בין היתר על ידי המבקשת (ע"א 8147/13, להלן: הערעור).

3.        בית משפט קמא נעתר לבקשה לעיכוב ההליך, לאחר שקבע כי בבסיס שני ההליכים – התביעה בבית משפט קמא והערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון – עומדת שאלת הזכויות בחברת גרנות, וברי כי ההכרעה בערעור צפויה להשליך על התביעה אשר עיכובה מבוקש. עוד נקבע כי אף שאין זהות בנושאים המהותיים הנדונים בשני ההליכים ולא קיים דמיון בסעדים שנתבקשו בהם, אין בכך כדי להוות שיקול מכריע. בית המשפט הורה אפוא על עיכוב ההליך עד שיוברר סופית נושא הזכויות בחברת גרנות בהליך פשיטת הרגל, תוך שהוא מוסיף כי ניתן יהיה לבקשת את החזרת התיק לרשימת התיקים הנדונים, בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

           מכאן הבקשה שלפניי.

4.        דומה כי טענתם העיקרית של המבקשים מופנית נגד אמירתו של בית משפט קמא, אשר בדונו בהשפעה הצפויה של ההכרעה בערעור על התביעה שלפניו, ציין כי "אם תקוים החלטת בית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר, הרי למשיבים [למבקשים כאן – י"ע] לא תהיה עוד זכות למכור את כל המניות ולאכוף את ביצועה של עסקת גרנות" (עמ' 4 להחלטה). לטענת המבקשים, אמירה זו היא בבחינת קביעה אפריורית השוללת מהם את האפשרות לתבוע סעדים בגין הפרת הסכם הרכישה, לרבות פיצויים, ככל שיידחה ערעורם על החלטת בית משפט של פשיטת רגל. עוד מעלים המבקשים שורה של טענות, ביניהן כי המשיבים העלו טענות סותרות; כי הם נהנים מפירות הפרתם; כי לא קיימת זהות בנושאים המהותיים הניצבים במרכז כל אחד מן ההליכים; כי לנוכח טענת המשיבים בכתב הגנתם לפיה לא נכרת כלל הסכם לרכישת המניות, אין מניעה לברר את התביעה; וכי אף אם יתקבל הערעור, אין בכך כדי להשפיע על זכותם העקרונית לתבוע אכיפה, ולמצער פיצויים בגין הפרת ההסכם.