רע"א 896/16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ ואח' נ' המועצה הישראלית לצרכנות ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט) מיום 4.1.2016 בת"צ 29489-07-14 בה נדחתה בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה הדוחה את בקשתם לעיכוב הליכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגדם על ידי המשיבה 1 (להלן: המועצה לצרכנות).

1. המועצה לצרכנות הגישה ביום 15.7.2014 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשים והמשיבות 9-3 בטענה כי הציגו בפני מספר רב של אנשים מצג שווא לפיו הם חייבים להם כספים, וזאת במטרה להוציא מהם כספים במרמה. מספר חודשים לאחר הגשתה של בקשת האישור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ההליכים בטענה כי כלל המסמכים הדרושים להם כדי להתגונן מפני טענות המועצה לצרכנות נתפסו על ידי המשטרה במסגרת חקירה פלילית המתנהלת בעניינם. ביום 31.1.2015 קיבל רשם בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה כי ההליכים בבקשת האישור יעוכבו למשך חודשים אחדים, אך בעקבות בקשה לעיון חוזר שהגישה המועצה לצרכנות הוסיף והורה כי עיכוב ההליכים יותנה בכך שבמהלך תקופת העיכוב יחדלו המבקשים מפעולות הגבייה שבגינן הוגשה בקשת האישור. המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (ע"ר 1659-04-15) וביום 14.5.2015 הצהירו במסגרת הדיון שהתקיים בערעור כי הם עתידים לקבל מהמשטרה את המסמכים הדרושים להם לצורך מענה לבקשת האישור בתוך שבוע ימים ועל כן יגישו את תשובתם לבקשה עד ליום 1.9.2015. נוכח הצהרת המבקשים הסכימה המועצה לצרכנות לכך שעיכוב ההליכים בבקשת האישור לא יותנה בהפסקת הליכי הגבייה על ידם, וניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים.

2. חודשיים וחצי לאחר מתן פסק הדין בערעור הגישו המבקשים בקשה נוספת לעיכוב ההליכים בבקשת האישור בטענה כי ניסיונמיחותיהם לקבל מהמשטרה את המסמכים הדרושים להם לצורך הגנתם עלו בתוהו. במענה לבקשה זו טענה המועצה לצרכנות כי אין מקום לעיכוב ההליכים נגד המבקשים ובתמיכה לטענותיה צירפה לתגובתה בקשה שהוגשה על ידי המשטרה בהליך אחר (צ"א 16162-10-14) ממנה עולה כי נמסרו לבא כוחם של המבקשים בתקופה הרלבנטית עותקים של כל קבצי המחשב שנתפסו במשרדו. נוכח האמור בתגובת המועצה לצרכנות קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן להסתפק בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לעיכוב הליכים, והורה למבקשים להגיש פירוט של המסמכים שנתפסו על ידי המשטרה וטרם הושבו לידיהם וכן אישור לכך שלא נמסר להם עותק מאותם מסמכים. ביום 20.9.2015 הגישו המבקשים תצהיר מטעם המבקש 5 בו חזרו על טענתם לפיה המשטרה טרם השיבה לידיהם את החומרים הדרושים להם כדי להתגונן מפני בקשת האישור. בתמיכה לטענה זו צירפו המבקשים לתצהירו של המבקש 5 את תגובת המשטרה מיום 29.1.2015 לבקשה להחזרת תפוס שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב (ה"ת 7073-02-15 – להלן: הבקשה להחזרת תפוס) ממנה עולה כי היא מסכימה להשיב לידיו את קלסרי המסמכים שנתפסו בביתו והעתקים של קבצי מחשב שנתפסו על ידה ואינם רלבנטיים לחקירה.

3. ביום 6.10.2015 נתן בית המשפט קמא החלטה בבקשה לעיכוב הליכים בה קבע כי המבקשים לא מילאו אחר הוראתו להגיש פירוט של המסמכים שנתפסו על ידי המשטרה וטרם הושבו לידיהם. עוד קבע בית המשפט קמא כי תגובת המשטרה שצורפה לתצהירו של המבקש 5 אינה עדכנית ואינה ברורה, וכי על המבקשים להציג בתוך 20 ימים אישור עדכני לכך שהמשטרה מחזיקה בידיה מסמכים הדרושים להם לצורך מענה לבקשת האישור ולכך שלא נמסרו להם העתקים של מסמכים אלו. ביום 29.10.2015 הגישו המבקשים הודעה בה טענו כי המסמכים שנתפסו על ידי המשטרה הועברו לעיון הפרקליטות וכי הוגשה על ידם בקשה להמציא להם פירוט של המסמכים האמורים, ובאותו יום נתן בית המשפט קמא למבקשים אורכה נוספת להצגת אישור מאת רשויות האכיפה לכך שהן מחזיקות מסמכים הדרושים למענה לבקשת האישור. בחלוף המועד שנקבע על ידי בית המשפט קמא להצגת האישור, הגישו המבקשים בקשה לזימון נציג מטעם הפרקליטות לעדות בטענה כי פניותיהם לקבל פירוט של המסמכים המוחזקים על ידה לא נענו. לבקשה זו צורפו מכתבים מטעם הפרקליטות בהם נמסר למבקשים כי בשלב זה לא ניתן להעביר לידיהם את חומרי החקירה שנאספו בעניינם וצוין כי הקבצים שאוכסנו בשרתי המחשב של המבקשת 1 נותרו בידי המבקש 5.

4. כשבוע לאחר הגשת הבקשה לזימון עד, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב הליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי המבקשים לא ביססו את טענתם לפיה המסמכים הדרושים להם על מנת להתגונן מפני בקשת האישור אינם מצויים בידיהם וכי ישנן אינדיקציות לכך שאין ממש בטענה זו. עוד קבע בית המשפט קמא כי המבקשים לא פעלו בשקידה ראויה על מנת לקבל מרשויות האכיפה את המסמכים שלטענתם דרושים להם לשם מענה לבקשת האישור, בציינו כי עוד ביום 9.2.2015 הורה בית משפט השלום למבקש 5 להודיע האם נוכח האמור בתגובת המשטרה לבקשתו להחזרת תפוס הוא עומד על בקשה זו, אך עד היום לא הוגשה על ידו כל הודעה או בקשה בנושא. מטעמים אלו קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להמשך עיכוב ההליכים בבקשת האישור והורה למבקשים להגיש את תשובתם לבקשה בתוך 45 ימים מיום מתן החלטתו.

5. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט קמא אליה צירפו מכתב שנמסר להם מהפרקליטות ובו פירוט של עיקרי המסמכים שנתפסו בביתו של המבקש 5 ובמשרדי המבקשת 1, וביום 4.1.2016 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר בקבעו כי אין באמור במכתב זה כדי לשנות ממסקנתו לפיה המבקשים לא הוכיחו ברמה הנדרשת כי הם אינם מחזיקים במסמכים הדרושים להם לצורך ניהול הגנתם ואין באפשרותם להשיג העתקים של המסמכים המוחזקים על ידי רשויות האכיפה. כמו כן שב בית המשפט קמא וקבע כי המבקשים לא עשו די כדי לנצל את האורכות המרובות שניתנו להם לאסוף את החומרים הדרושים להם לצורך הגנתם. לפיכך, ונוכח הצהרת המועצה לצרכנות לפיה היא לא תתנגד להגשת מסמכים אשר לא יצורפו לתשובת המבקשים ככל שיוכח כי במועד הגשת התשובה הם הוחזקו על ידי רשויות האכיפה, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר תוך שהעניק למבקשים אורכה נוספת של 30 ימים להגשת תגובתם לבקשת האישור.

6. בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי הם לא הוכיחו ברמה הנדרשת שהם אינם מחזיקים במסמכים הדרושים להם לצורך מענה לבקשת האישור. לשיטתם, העובדה שהמשטרה נאותה להשיב למבקש 5 את המסמכים שתפסה בביתו והותירה בידיו את המידע שאוכסן בשרתי המחשב של המבקשת 1 אין משמעותה כי באפשרותם להתגונן כיאות מפני בקשה זו, משום שהמסמכים הרלבנטיים להגנתם הם אלו שרשויות האכיפה לא הותירו בידיהם. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי הם לא הציגו פירוט של המסמכים המוחזקים על ידי רשויות האכיפה ולטענתם הם הציגו פירוט כאמור עוד בבקשתם הראשונה לעיכוב הליכים. המבקשים מוסיפים וטוענים בהקשר זה כי נוכח כמות המסמכים העצומה שתפסה המשטרה אין באפשרותם לפרט את תוכנם של מסמכים אלו ואת הרלבנטיות שלהם להגנתם ולפיכך גם אין מקום לדרוש מהם לעשות כן. בנוסף טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי הם לא עשו די על מנת לקבל לידיהם את המסמכים הדרושים להם לצורך מענה לבקשת האישור ולטענתם קביעה זו מתעלמת מפניותיהם הרבות למשטרה ולפרקליטות בנושא. לבסוף טוענים המבקשים כי מאחר שטרם הוגש נגדם כתב אישום הם אינם יכולים להשיב לבקשת האישור מחשש להפללה עצמית.

7. דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא צורך בתגובת המשיבות.