רע"א 8857/14 עו"ד רנאטו יאראק ואח' נ' יבולי גליל בע"מ

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא א' פרקש) בת"א 10428-02-14 מיום 25.11.2014, בגדרה דחה את בקשת המבקשים לסלק את תביעת המשיבה על הסף מחמת התיישנות.

השתלשלות ההליכים

1. המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשים שעניינה רשלנות מקצועית בקשר להליכי בוררות שניהלו מטעמה בתחילת שנות ה-2000 מול גורם אחר, ובקשר להליכים משפטיים שהתנהלו בעקבות הבוררות. טענת המשיבה היא כי המבקשים כשלו בכך שלא תבעו את רכיב המע"מ במסגרת הליכי הבוררות וכן שלא פעלו כנדרש אף לאחר מתן פסק הבורר. הרשלנות הנטענת גרמה לכך שהמשיבה נשאה בתשלום המע"מ.

2. על-פי הנטען בכתב התביעה, בין המשיבה לבין חברת פרי מבחר בע"מ (להלן: פרי מבחר) התנהלו הליכי בוררות שהגיעו לסיומם בשנת 2001, עם מתן פסק בוררות המחייב את פרי מבחר לשלם למשיבה את הסכומים שתבעה. פסק הבוררות לא חתם את ההליכים בין הצדדים ואלו המשיכו להתנהל בבית המשפט המחוזי. רק בשנת 2003, לאחר שניתן פסק דין, העבירה פרי מבחר את הכספים למשיבה, כשאינם כוללים תוספת מע"מ. כנגד הכספים דרשה פרי מבחר חשבונית מס. המשיבה הגישה לרשויות המס דיווח על חשבוניות שהוציאה בגין התקבולים מפרי מבחר וציינה שיעור מע"מ אפס. ביום 26.10.2003 קיבלה המשיבה שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה, במסגרתה חויבה לשלם את רכיב המע"מ בשיעור מלא בגין מרבית התשלומים שקיבלה במסגרת פסק הבוררות ופסק הדין. המשיבה לא השלימה עם חיוב זה והגישה השגות וערעורים, חלקם באמצעות המבקשים, שהגיעו לסיומם בפסק דינו של בית משפט זה מיום 31.1.2013 (ע"א 8119/06). בית משפט זה קיבל חלקית את ערעורה של המשיבה ותוצאתו האופרטיבית היתה חיובהּ בתשלום מע"מ בסך של קרוב למיליון ש"ח.

3. בעקבות זאת, ביום 5.2.2014, הגישה המשיבה את תביעתה נגד המבקשים בגין הנזקים שנגרמו לטענתה כתוצאה מרשלנותם. המבקשים התגוננו מפני התביעה בטענות שונות וכן הגישו בקשה לדחותה על הסף מחמת התיישנות. לטענתם, עילת התביעה של המשיבה נולדה למעלה מעשר שנים לפני יום הגשת התביעה ולכן התיישנה. לגישתם, הנזק הנטען נגרם כבר בשנת 2000, עת הוגש כתב התביעה ללא רכיב המע"מ, או לכל המאוחר במועד מתן פסק הבוררות ביום 13.9.2001, בו נפסק לטובת המשיבה הכסף ללא רכיב המע"מ. לחלופין טענו המבקשים כי עילת התביעה התגבשה בשנת 2003 – במועד שבו קיבלה את הכספים מפרי מבחר או במועד שבו קיבלה את שומת המס מרשויות המע"מ. כך או כך, לגבי כל המועדים הללו חלפה תקופת ההתיישנות להגשת התביעה נגדם.

4. המשיבה טענה בתגובה כי הנזק נגרם ביום 31.1.2013, עת ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, שעל-פיו הוציאו רשויות מע"מ שומה עדכנית. בין היתר, טענה המשיבה כי לו היתה מגישה את תביעתה קודם להכרעת בית המשפט העליון, היתה התביעה מושהית עד לסיום ההליך המשפטי בדבר החיוב במע"מ, שכן הנזק טרם התגבש. הנזק טרם התגבש גם במועד הוצאת השומה בשנת 2003, שכן סכום זה לא נגבה מידי המשיבה ושיעורו ועצם קיומו היו מוטלים בספק עד להכרעתו של בית המשפט העליון, עשר שנים לאחר מכן.

החלטת בית המשפט המחוזי

5. בית המשפט המחוזי קבע כי אין להיעתר לבקשה בשלב הנוכחי. נקבע כי אין צורך להכריע אם הנזק התרחש או נודע למשיבה כבר בשנת 2001, עם מתן פסק הבוררות, שכן בכל מקרה בשנת 2003 גילתה המשיבה את הנזק, עת חויבה לשלם מע"מ על-ידי רשויות המס. מאחר שחלפו למעלה מעשר שנים משנת 2003 ועד למועד הגשת התביעה נגד המבקשים, הרי שלכאורה התיישנה עילת התביעה על-פי הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).