רע"א 8702/16

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ג' קרא) בת"פ 40238/06 מיום 16.8.2016, בגדרה נדחו בקשות ל"משפט חוזר" אזרחי ולפסלות שופט.

1. הרקע הדרוש לבקשה תואר בפירוט במספר הליכים שנידונו בבית משפט זה (ע"א 325/12 רוזנבלט נ' מדינת ישראל (21.1.2013); דנ"פ 1541/13 רוזנבלט נ' מדינת ישראל (30.9.2013) (להלן: החלטה בבקשה לדיון הנוסף); בש"פ 7060/16 רוזנבלט נ' מדינת ישראל(6.11.2016)), ועל כן יובא כעת בתמצית בלבד.

           (-)     ביום 30.6.2011 הורשע המבקש בשורה של עבירות, ובהן עבירות הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון). במסגרת הכרעת הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי נכס מקרקעין המצוי ברחוב קדושי בלזן 16 באשדוד (להלן: הנכס) הינו בבעלות המבקש, אף שאינו רשום על שמו. אגב כך נדחתה טענת המבקש כי הנכס מצוי בבעלות חברת נברו השקעות בע"מ (להלן: חברת נברו), שהוחזקה על-ידי ריימונד נברו (להלן: ריי), בת זוגו של רוזנבלט בתקופה בה נרכש הנכס על-ידי חברת נברו.

           בעקבות קביעה זו, הוסיפה המאשימה את הנכס לבקשת חילוט שהוגשה במסגרת ההליך הפלילי. הדיון בבקשת החילוט הוסב ביום 25.6.2011 להליך אזרחי על מנת שלא לעכב את המשך ההליך הפלילי, בהתאם לסעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון.

           (-)     לבקשת החילוט התנגדה הגב' יפית עזרא בטענה לבעלות על הנכס. אמה של עזרא (הגב' זיווה חכם) הייתה בת זוגו של המבקש בשעה שעזרא רכשה את הנכס מחברת נברו.

           (-)     ביום 27.11.2011, לאחר שמיעת עדים ובחינת חומר הראיות שהוגש, ניתן פסק דין בגדרו הורה בית המשפט על חילוטו של הנכס (להלן: פסק הדין או פסק הדין של החילוט). בית המשפט מצא כי הסכם מכירת הנכס מידי חברת נברו לגב' עזרא הינו הסכם פיקטיבי שנועד להציב מכשול בפני חילוטו. מסקנה זו נשענה, בין היתר, על כך שהגב' עזרא לא ידעה להשיב בעדותה על שאלות בסיסיות בנוגע לנכס; סתירות שהתגלו בין עדותה לבין עדות אמה בדבר נסיבות עריכתו של הסכם המכירה ומקורות המימון לרכישתו; קיומו של "פער בלתי סביר ובלתי מוסבר" בין המחיר בו נרכש הנכס על ידי הגב' עזרא (1,000,000 ₪) לבין שוויו על פי חוות דעת השמאי הממשלתי (2,700,000 ₪); ראיות שהצביעו על כך שהמבקש נהג בנכס מנהג בעלים לצד "שתיקתו הרועמת" לאורך הליך החילוט; והימנעותה של הגב' עזרא מזימונה של ריי להעיד.

           (-)     ערעורים שהגישו המבקש והגב' עזרא על פסק הדין נדחו ביום 21.1.2013 (ע"א 325/12 שלעיל), וביום 30.9.2013 נדחתה בקשה לדיון נוסף שהגיש המבקש (דנ"פ 1541/13 שלעיל).

2. בחלוף כשנתיים וחצי מתום ההליכים בבית משפט זה, ביום 4.2.2016, הגיש המבקש, המייצג עצמו, בקשה לבית המשפט המחוזי ל"עיון מחדש בפסק הדין לחילוט נכס וביטולו" (בקשה מתוקנת הוגשה ביום 4.7.2016), בגדרה טען כי ישנן "ראיות חדשות ומשמעותיות" הסותרות את הקביעות העובדתיות שהובילו להחלטה על חילוט הנכס. אלה הם חלק מהמסמכים שצורפו לבקשה: הסכם ממון מיום 2.11.2008 בין המבקש לריי (בת הזוג הקודמת) בו צוין, בין היתר, כי הנכס יימכר לצד ג' תמורת 1,200,000 ₪ וכי התמורה תחולק בשווה בין המבקש לריי (לטענת המבקש, חרף דרישותיו הרבות, ההסכם הועבר לידיו רק בשנת 2013); זיכרון דברים מיום 3.4.2008 בין ריי לבין חברה בשם י.ח. אמסלם למכירת הנכס תמורת 305,000 דולר; פרוטוקול ופסק דין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 13.12.2015 בתביעת מזונות שהוגשה כנגד המבקש על-ידי ריי ובתם המשותפת (תמ"ש 48907-12-12) – משני מסמכים אלה עולה כי ריי קיבלה תמורה כנגד מכירת הנכס, למצער בגובה 700 אלף ש"ח. חלק מהסכום שימש לדבריה לפירעון המשכנתא, והיתרה (כ-400 אלף ₪) הועברה לידיה. בפסק הדין בתביעת המזונות קבע בית המשפט לענייני משפחה כי מאחר שמחצית הסכום שנותר בידי ריי לא הועבר לידי המבקש כפי שנקבע בהסכם הממון, הסכום ינוכה מתשלום המזונות.

           בהסתמך על כל אלה, ועל מסמכים נוספים שצורפו, טען המבקש כי מכירת הנכס מידי חברת נברו (שבבעלות ריי) לגב' עזרא הייתה עסקה כשרה, וכי סכום התמורה כנגד מכירת הנכס היה ריאלי. כן טען, כי כל רצונו בהליך זה הוא "לעשות צדק" עם הגב' עזרא ולשם כך לבטל את פסק הדין של החילוט.