רע"א 8571/16 מעברות נכסים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מוטיבן בע"מ ואח'

            בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ב' ארנון) מיום 29.9.2016 בת"א 31237-01-16, בגדרה דחה בית המשפט בקשה לגילוי מסמכים המשויכים ל"חברה אחות" של התובעת בהליך.

1. המבקשת (להלן: קיבוץ מעברות או הקיבוץ) והמשיבה 1 (להלן: מוטיבן) בעלות מניות משותפות בשיעור של 50% כל אחת בחברת 'תרימה' (להלן: תרימה) העוסקת, בין היתר, בפיתוח תרופות וייצורן. המשיבים 6-3 (להלן: בני משפחת תומר) הינם בעלי מניות (באמצעות חברה אחרת) במוטיבן ומכהנים כדירקטורים מטעמה בתרימה. תרימה היא ספק עיקרי, מזה שנים רבות, של המשיבה 2 (להלן: אוניפארם) העוסקת בין היתר, בפיתוח תרופות והפצתן. אוניפארם מוחזקת אף היא על ידי בני משפחת תומר, כך שניתן לומר כי אוניפארם ומוטיבן הן חברות אחיות הנשלטות במישרין או בעקיפין על ידי בני משפחת תומר.

2. בעקבות סכסוך שהתגלע בין הקיבוץ למוטיבן, הגישה האחרונה תביעה בבית משפט קמא להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בין היתר בדרך של כפיית התמחרות על מניות החברה או פירוקה ומכירת נכסיה כעסק חי. נטען, בין היתר, כי מחלוקות שנוצרו בין תרימה לאוניפארם הביאו לאובדן אמון בין בעלי המניות ולמבוי סתום בניהולה של תרימה באופן שאינו מאפשר את המשך פעילותה התקינה. כמו כן, נטען שמוטיבן ממודרת ממידע ומהליכי קבלת החלטות בתרימה, בניגוד לתפיסת הניהול המשותף העומדת בבסיס ההסכמות בין הצדדים.

           במסגרת ההליך בבית משפט קמא הגיש הקיבוץ-הנתבע בקשה לגילוי דוחות כספיים של אוניפארם לשנים 2015-2011 ומסמכים הקשורים להקמת מפעל ייצור עצמאי לחברת אוניפארם. נטען כי המסמכים נחוצים על מנת להוכיח את טענת הקיבוץ לפיה אין עסקינן במבוי סתום ניהולי אלא בהתנהלות שיטתית ומכוונת של בני משפחת תומר אשר פועלים באמצעות מוטיבן ואוניפארם במטרה להשתלט על תרימה ולחסל את פעילותה העסקית. לשיטת הקיבוץ, יש בהתנהלות חסרת תום הלב של מוטיבן כדי לשלול את הסעדים המבוקשים על ידה, ולמצער כדי להשפיע על טיב הסעד שיינתן. עוד נטען כי ניתן להורות על גילוי מסמכי אוניפארם שכן המסמכים מצויים בפועל בשליטתם של בני משפחת תומר, בעלי השליטה באוניפארם, ושיוכם לחברה כזו או אחרת הנמצאת בבעלותם הוא פורמאלי בלבד.

3.        מוטיבן התנגדה לגילוי המסמכים, בין היתר בטענה כי הם אינם רלוונטיים לבירור התביעה, שכן בתביעה לסעד בשל מבוי סתום ואובדן אמון בין בעלי מניות אין חשיבות לשאלה מי אשם במצב הדברים שנוצר, וממילא אין במסמכים המבוקשים כדי לתמוך בטענות הקיבוץ. נטען כי גילוי מסמכים הנמצאים בשליטתה של חברה שאינה צד להליך ואף לא מוחזקת ולו באופן חלקי על ידי צד להליך, נוגד את תקנות 113-112 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) המורות על גילוי מסמכים ביןבעלי הדין בלבד. אוניפארם ובני משפחת תומר הצטרפו לטענות מוטיבן וטענו כי על המסמכים חל חיסיון בשל סודות מסחריים.

4. בהחלטתו מיום 29.9.2016 דחה בית משפט קמא את הבקשה. נקבע כי לא ניתן לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי הקיבוץ, לפיה המסמכים המבוקשים נמצאים בידי בעל הדין או בשליטתו שעה שאוניפארם אינה נשלטת על ידי מוטיבן, ואף אם היא 'חברה אחות', לא ניתן לקבוע כי היא בגדר 'צד סמוך' למוטיבן. לשיטת בית משפט קמא, ההלכה המאפשרת גילוי מסמכים של בעל דין ושל חברה שבשליטתו, אינה דו כיוונית באופן שתאפשר גילוי מסמכים שנמצאים בידי בעל השליטה של בעל הדין.

           בית המשפט מצא כי לא מתקיים החריג בדבר גילוי מסמכים של צד שלישי הנחשב כמי שקשור בקנוניה עם בעל הדין, כיוון שלא נטענה כנגד אוניפארם טענה לקנוניה ואף לא נמצאה ראיה לכאורה לכך. זאת ועוד, במקרים הנדירים בהם יגולו מסמכים הקשורים לצד שלישי, תתאפשר אך חשיפה הכרחית ומידתית. נמצא כי רשימת המסמכים שגילויים התבקש הינה רחבה וכוללנית וכי המסמכים אינם רלוונטיים לתביעה להסרת קיפוח. צויין, כי המחלוקת בין הצדדים "נובעת מכך שקיים קיפאון בדירקטוריון תרימה ובנסיבות אלה אין כל צורך בממצא עובדתי מי מבעלי המניות המסוכסכים 'אשם' בדרך זו של ההתנהלות". לאחר בחינת רשימת המסמכים, נקבע כי אף יש ממש בטענה לחיסיון בשל חשיפת סודות מסחריים של אוניפארם.

5. על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי.

           הקיבוץ טען, בין היתר, כי בשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט במתן סעד להסרת קיפוח, המסמכים המבוקשים עשויים להיות רלוונטיים להוכחת התנהגות פסולה ולהפרת חובת ההגינות של מוטיבן ובני משפחת תומר, העשויות לשלול את מתן הסעד המבוקש בתביעתם, שהוא סעד מן היושר; כי שגה בית המשפט בקבעו בשלב מקדמי זה כי קיים קיפאון בחברת תרימה שעה שזוהי פלוגתא עובדתית שבמחלוקת ודינה להתברר בהליך העיקרי, ודומה כי גם בגין קביעה זו נמצא שהמסמכים אינם רלוונטיים; וכי הקביעה בדבר חיסיון המסמכים ניתנה בצורה גורפת ובלתי מידתית, ומבלי שהמסמכים נבחנו על ידי בית המשפט.