רע"א 8552/16

             בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון) מיום 27.9.2016, בה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק תביעתו של המשיב 1 (להלן: המשיב) על הסף.

1. בשנת 1994 חתמה חברת זלר אבלגון ליסינג בע"מ (להלן: אבלגון) על הסכם עם המשיבה 4 (להלן: חברת יראל) לחכירת 6 משאיות בתנאי ליסינג (להלן: ההסכם). חברת יראל נקלעה לקשיים וחדלה לקיים התחייבויותיה לפי ההסכם, וביום 24.6.1997 הגישה אבלגון תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגדה ונגד המשיב 1 אשר ערב להתחייבויותיה (ת.א. 830/97) (להלן: המשיב). בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ביום 16.1.2003 (להלן: פסק הדין הראשון), ובקשה שהגיש המשיב לביטול פסק הדין נדחתה. ערעור שהגיש המשיב על פסק הדין הראשון לבית משפט זה התקבל בחלקו, במובן זה שהתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בסוגיה מסוימת אחת (ע"א 2617/03; 21.1.2004). ביום 21.12.2005, נענה בית המשפט המחוזי לבקשתה של אבלגון ליסינג כי שמה יוחלף ל-"ענבר ליס ופיננסים בע"מ" (להלן: ענבר), ונוכח אי התייצבותו של המשיב לדיון הורה כי הוא מותיר את פסק הדין הראשון על כנו (להלן: פסק הדין השני).

2. ביום 9.5.2006 פתחה ענבר תיק הוצאה לפועל (מספר 17-05749-06-7) לשם גביית הסכום שנפסק לטובתה בפסק הדין השני (להלן: הליך ההוצאה לפועל). המשיב עתר לסגירת התיק בטענה שאין זהות בין ענבר ובין אבלגון אשר לגישתו היא הזוכה הבלעדית בפסק הדין, אך טענותיו נדחו נוכח האמור בפסק הדין השני. המשיב אשר לא השלים עם ההחלטה הגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (רצ"פ 2175-12-07), וזו נדחתה ביום 6.5.2008 בהסתמך על פסק הדין השני (להלן: ההחלטה במחוזי). ביום 29.5.2008 הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי (רע"א 4841/08), אך זו נדחתה (השופט ס' ג'ובראן) ביום 18.11.2008 מן הטעם שאינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (להלן:ההחלטה מ-2008). בית המשפט הוסיף וקבע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, ומפאת חשיבות הדברים להמשך הדיון אביאם להלן כלשונם:

"מעבר לנדרש יוער כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות אף לגופה. המבקש טוען כי המשיבה אינה מי שזכתה בפסק הדין על פיו מבקשת היא לפעול נגדו במסגרת ההוצאה לפועל. אולם, בכל הכתבים שהובאו לפני ובהם החוזה שנחתם בין החברות וההחלטות שניתנו בהליכים בין הצדדים, מזוהה החברה תמיד כחברת זלר אבלגון ליסינג בע"מ, זאת, על אף שמספר החברה המופיע הינו כאמור זה השייך לחברת זלר אבלגון שירותים פיננסים בע"מ. כלומר, בה במידה שיכול פירושו של המבקש להיות נכון יכול גם פירושה של המשיבה לעמוד על רגליים איתנות. יתרה מכך, מעיון בפסק הדין ואף לאור החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את שינוי שם הזוכה בפסק הדין לענבר ליס ופיננסים בע"מ למדים אנו כי הכוונה בכל ההליכים הייתה אכן לחברת אבלגון ליסינג כשם שטוענת המשיבה. נקבע כבר, אף בהליך פלילי, כי טעות כזו במספר החברה קרובה היא לטעות סופר ואין לראות בה כיורדת לשורש העניין [...] מקל וחומר שכך הוא גם בענייננו".

           למען שלמות התמונה יצוין כי בחודש אוגוסט 2015 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה מ-2008 וזו נדחתה ביום 6.10.2015. עוד יצוין כי בחודש אוגוסט 2008 שינתה ענבר את שמה לפאי פיננסים בע"מ וכיום שמה הוא איתי פיננסים א.א. השקעות בע"מ, מספר החברה נותר מספרה של ענבר.

3. ביום 3.11.2014 הגיש המשיב תביעה לביטול שני פסקי הדין שניתנו נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בתביעה צוין כי שני פסקי הדין הושגו במרמה, וזאת משום שלאחרונה נודע למשיב כי המבקשת אינה החברה שזכתה בהליך נגדו בפסק הדין השני. ביום 16.4.2015 הגישה המבקשת בקשה לסילוק תביעת המשיב על הסף מחמת היעדר עילה, מעשה בית דין ומחמת היותה קנטרנית וטורדנית והפנתה בהקשר זה, בין היתר, להחלטה מ-2008. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי:

"יתכן ויש ממש בטענה כי טענות התובע לגבי אי זהות בין החברות כבר הועלו על ידו בהליכים הקודמים, ואולם, לא מצאתי כי טענותיו של התובע הוכרעו לגופן לאחר בירור עובדתי, כך גם בפסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 4841/08 [ההחלטה מ-2008] שהאמור בו הינו בגדר הערת אגב שניתנה לאחר שבית המשפט ציין שדין הבר"ע להידחות".

           בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי גם אם נראה שקיים קושי בהוכחת התביעה, יש מקום לברר את הטענות לגופן לאחר שמיעת ראיות והוסיף כי לא ניתן לדחות את טענת המרמה על הסף, שכן ככל שטענה זו תוכח יש בה כדי לשנות את תוצאות ההליך.

4. מכאן הבקשה שלפניי בה טוענת המבקשת כי תביעת המשיב נסמכת כולה על טענת מרמה שנטענה בעלמא וללא אסמכתאות ועל כן יש לדחותה על הסף. המבקשת מוסיפה וטוענת כי טענותיו "הממוחזרות" של המשיב נדונו ונדחו על-ידי רשם ההוצאה לפועל, על-ידי בית המשפט המחוזי ובהחלטה מ-2008, ועל כן היה על בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין. עוד טוענת המבקשת כי יש לסלק את התביעה גם מחמת היותה קנטרנית וטורדנית.