רע"א 8500/15ד"ר שי ירקוני ואח' נ' עו"ד אבישי אליאש

1. לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי) בת"א 9913-04-14 מיום 11.11.2015, במסגרתה קבע בית המשפט כי טענת היעדר יריבות שאותה העלו ד"ר שי ירקוני וד"ר נדיר אשכנזי (להלן ביחד: המבקשים) במהלך דיון קדם משפט מהווה הרחבת חזית אסורה.

רקע והליכים קודמים

2. בתחילת שנת 2010 הציגו המבקשים לעו"ד אבישי אליאש (להלן: המשיב) את מחקריהם ופיתוחיהם בתחום ההזרקה המקומית של מח עצם, וזאת כחלק מהקמת מיזם משותף על בסיס הקניין הרוחני שאותו צברו המבקשים. ביום 28.3.2010 נכרת "מזכר הבנות", במסגרתו הסכימו הצדדים כי תוקם בעתיד חברה שבמסגרתה יגובש המיזם המשותף, ולצורך כך יועבר לחברה קניינם הרוחני של המבקשים. עוד הוסכם כי המשיב יכהן כמנכ"ל של החברה וכי יהיה זכאי, בכפוף לתנאים מסוימים שפורטו במזכר ההבנות, לנתח ממניותיה. כחלק מהוצאתו לפועל של מזכר ההבנות, הוקמה ביום 25.5.2010 חברת סטיקס הנגב בע"מ (להלן: חברת סטיקס), והמשיב הקצה לעצמו מניות בחברה זו. ברם, ביום 23.9.2010 שלח המבקש 1 הודעת דואר אלקטרוני למשיב, בה כתב כי "אני חושב שהגענו לנקודת הסיום של עבודתנו המשותפת – הניסיון של הצוות הנוכחי לגיוס כסף לסטיקס נכשל ויש לפרק את החבילה".

3. לימים נודע למשיב כי ביום 9.6.2011 הקימו המבקשים, ביחד עם גורם נוסף, חברה חדשה בשם סלקט ביומד בע"מ (להלן: חברת סלקט), אליה העבירו את כל הקניין הרוחני מושא מזכר ההבנות מיום 28.3.2010. לטענת המשיב, המבקשים לא עדכנו אותו בהתפתחויות אלה. בעקבות זאת, הגיש המשיב ביום 6.4.2014 כתב תביעה בו נטען כי הקמתה של חברת סלקט מבלי שזו לוותה בהקצאת מניות למשיב עולה כדי הפרה של מזכר ההבנות. ביום 17.6.2014 הגישו המבקשים כתב הגנה מטעמם.

4. ביום 11.11.2015 התקיים דיון קדם המשפט השני בתביעתו של המשיב. במהלך הדיון העלו המבקשים טענת היעדר יריבות. בתוך כך טענו המבקשים כי הנכס היחיד שלו זכאי המשיב מכוח מזכר ההבנות הינו מניות בחברת סטיקס, וכי רק חברת סטיקס עצמה – ולא המשיב, שהוא בעל מניות בה ותו לאו – יכולה לבוא בטרוניה על כך שלא הועברו לה זכויות הקניין הרוחני מושא מזכר ההבנות. בסמוך לאחר העלאת הטענה נתן בית המשפט המחוזי החלטה ולפיה מדובר בטענה מקדמית מסוג של חוסר יריבות שלא נטענה בכתב ההגנה, ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה. בהחלטתו מיום 22.11.2015 דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה.

           מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

5. במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, מעלים המבקשים ארבע טענות עיקריות. ראשית, נטען כי בית המשפט שגה עובדתית בקובעו כי הטענה בדבר היעדר יריבות לא הועלתה במפורש בכתב ההגנה. שנית, נטען כי מדובר בטענה משפטית גרידא הנובעת מן האמור בכתבי הטענות, ועל כן אין כל מניעה להעלותה בכל עת. שלישית, נטען כי המשיב לא התנגד להעלאת הטענה, ובכך למעשה "הכשיר" את הרחבת החזית בזמן אמת. רביעית, נטען כי החלטתו של בית המשפט ניתנה באופן יזום ולא כתוצאה מבקשה של מי מהצדדים, ועל כן פוגעת בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים.
6. המשיב טוען מנגד כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מסוג ההחלטות המצדיקות מתן רשות ערעור, בפרט משום שמדובר בהחלטה הדוחה טענה מקדמית שעשויה היתה למנוע את בירור המחלוקת בין הצדדים לגופה. כמו כן טוען המשיב כי ההחלטה נכונה גם לגופה. לשיטתו, צדק בית המשפט כשקבע כי טענת היעדר יריבות לא הועלתה בכתב ההגנה, וממילא מדובר בטענה שאינה טענה משפטית גרידא אלא כרוכה בטענות עובדתיות שלא נטענו בכתב ההגנה.