רע"א 7900-07-15

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ש. קמיר וייס) מיום 21.06.15, הדוחה את בקשת המבקש להורות שאין להזמינו לעדות בשל חיסיון עורך דין לקוח, כלשון בית המשפט:

"לאחר שקראתי את טענות הצדדים, אינני מוצאת בטענות שהועלו על ידי המשיבים עילה לדחיית הבקשה לזימונו לעדות של הנתבע 2.

חסיון עו"ד-לקוח יכול לעלות ביחס לעניין מסוים בהתאם להוראות סעיף 48 לפקודת הראיות, אך אינו מהווה עילה שלא להעיד כלל.

היות הנתבע עורך דין, אינה פוטרת אותו מלהעיד על העובדות הידועות לו מידיעה אישית, ככל נתבע אחר.

לפיכך, הבקשה מתקבלת, הנתבע 2 יזומן לעדות וזמן חקירתו נקצב כשאר עדי התביעה למשך 30 דקות".

2.לטענת המבקשים, שגה בית משפט בהחלטתו זו העומדת בניגוד להוראות שבדין, לפיהם חל חיסיון עורך דין-לקוח, המונע מהמבקש 1 להעיד.

3.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

כאמור בסעיף 1(5) בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור ) התשס"ט-2009, לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הזמנת עדים (למעט החלטה על דחיית בקשה להזמנת עד, שאינה רלוונטית לעניינינו). די בכך על מנת שהבקשה תדחה על הסף.

נדחית טענת המבקשים לפיה מדובר בהחלטה מהותית (שעניינה חיסיון עו"ד-לקוח) ולא בהחלטה דיונית בדבר הזמנה לעדות גרידא, ועל כן אין תחולה לצו. בימ"ש לא קבע ממצא בשאלה האם חל במקרה זה חיסיון עו"ד-לקוח, אלא קבע באופן כללי שהמבקש יוזמן לעדות.

4.החלטת בית משפט קמא נכונה, ואינה עומדת בניגוד להוראות הדין בדבר חיסיון עו"ד- לקוח. ההוראות שבדין בעניין החיסיון אינן נותנות לעורכי דין באשר הם פטור גורף מהתייצבות למתן עדות בכלל, או בתיקים בהם הינם צד לדיון, בפרט; אלא במהלך החקירה ניתן להתנגד ספציפית לשאלה, אם במתן התשובה יהיה כדי לפגוע בחיסיון האמור. כל פרשנות אחרת תביא לתוצאה לפיה עורך דין שהוא נתבע פטור מלהיחקר בבית משפט. זו תוצאה שאין לקבלה.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית. מאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.