רע"א 7865/14 מ.י.ח. נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 22.10.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' פורג) בת"א 62661-07-14, בגדרה נדחו בקשות המבקש לפטור מתשלום אגרת משפט ולפטור מהגשת חוות דעת רפואית. בגדרה של ההחלטה נדחתה גם בקשת המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) לדחות את תביעת המבקש על הסף.

1. המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בשל רשלנות רפואית בעת ניתוח שעבר בצוואר ובעמוד השדרה. בתביעתו טען המבקש, כי בשל רשלנות בעת הכנתו לניתוח - רגלו נשברה, ובשל רשלנות בעת הניתוח - פלג גופו התחתון נותר משותק. בתביעה נטען גם, כי המשיבים מונעים מן המבקש להוכיח את תביעתו בכך שהם אינם מעבירים לו את התיעוד הרפואי המלא בעניינו. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש שתי בקשות: האחת, לפטור אותו מתשלום אגרת משפט והשנייה "לפטור [את המבקש] מהגשת חוות דעת רפואית ו/או למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט". המבקש נימק את בקשותיו במצבו הכלכלי הדחוק לצד הוצאותיו הרפואיות הרבות ובכך שמומחים שונים שאליהם פנה סרבו לתת חוות דעת בעניינו, בין היתר, בשל חוסר בתיעוד רפואי.

2. בהחלטתו מיום 22.10.2014 דחה בית משפט קמא את בקשות המבקש. הבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואיות, או לחלופין למינוי מומחה מטעם בית המשפט, נדחתה בנימוק שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח שאין באפשרותו להגיש חוות דעת מטעמו. הוסבר, כי המבקש לא פרט בבקשתו לאילו ולכמה מומחים פנה, וגם לא נראה שנדרשת בעניינו חוות דעת מורכבת או כזו הנוגעת לתחומים שרק מומחים ספורים עוסקים בהם. בית המשפט הוסיף, כי אי העברת המסמכים לידיו של המבקש אינה מהווה "נימוק מיוחד" למתן פטור מהגשת חוות דעת, בפרט כאשר טרם מוצו הליכי גילוי המסמכים בין הצדדים. באשר לבקשה לפטור מאגרה נקבע, כי המבקש לא הוכיח היעדר יכולת כלכלית, שכן מהמסמכים שהוגשו עולה כי אף שהמבקש ורעייתו מתקיימים מקצבאות, הכנסותיהם המצרפיות אינן מצטברות לסכום מבוטל, ולצד זאת הוצאותיהם על עזרה וסיעוד אינן מצטברות לכדי סכום גבוה. עוד נאמר, כי נראה שבחשבונו של המבקש נעשו פעולות של משיכת המחאות בסכומים ניכרים שלא הוסברו. בית המשפט ציין גם, כי מכתב התביעה כלל לא ברור מהו הנזק שנגרם למבקש מהרשלנות הנטענת ואם מתקיים קשר סיבתי בינה לבין נזקיו של המבקש.

           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא.

3. לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בקבעו כי הוא לא עמד בנטל להוכיח שאינו יכול לשאת בעלות אגרת המשפט. נטען, כי מהמסמכים שהוגשו לבית משפט קמא עולה, כי המבקש ורעייתו מתקיימים מקצבאות בלבד המגיעות לסך חודשי של 14,000 ש"ח (בית המשפט המחוזי קבע כי הכנסות הזוג מגיעות כדי 16,209 ש"ח לחודש), וכי לצד זאת הם נדרשים לשאת בעלויות של מטפלים ולהתמודד עם חובות הרובצים לפתחם. לטענת המבקש, די בנתונים אלה כדי לקבוע שעמד בנטל הנדרש ממנו ולכן "לא קמה לו חובה להבהיר את מקור הפעולות" בחשבונו. המבקש טוען גם כי בפסיקה נקבע שחסרון כיס הוא "טעם מיוחד" לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ועל כן יש גם לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית. באשר לבקשתו לפטור מהגשת חוות דעת רפואית טוען המבקש, כי אין נפקא מינא שלא נדרשת בעניינו חוות דעת מורכבת ודי בכך שהוא מבקש לגייס מומחה שיכין חוות דעת נגד מוסד רפואי שלו "שליטה רחבה בעולם הרפואה ובודדים המומחים המסכימים לתת חוות נגדה[ו]". לבסוף נטען, כי אין מקום להשלים עם מצב שבו נתבע מסרב למסור רשומות רפואיות, שכן הדבר יאפשר לנתבעים לחסום דרכם של תובעים להוכיח את תביעתם.

4. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות. באשר לבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית טוענים המשיבים כי המבקש לא תמך את בקשתו באסמכתאות המלמדות כי אכן פנה למומחים, אשר סרבו ליתן חוות דעת בעניינו אם בשל זהות הנתבעים ואם בשל היעדר תיעוד רפואי. עוד טוענים המשיבים כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי מצבו הכלכלי מצדיק מינוי של מומחה מטעם בית המשפט. לטענת המשיבים, המבקש צירף מידע חלקי בלבד באשר למצבו הכלכלי.

דיון והכרעה

5. לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בכפוף להערות שלהלן.

6. בטרם אתייחס לטענות המבקש לגופן, ראיתי לנכון להעיר שלא היה מקום להכריע בשתי בקשותיו של המבקש - לפטור מאגרת משפט ולפטור מהגשת חוות דעת רפואית - במסגרת אותה ההחלטה. להשקפתי, היה מקום שבית משפט קמא יכריע תחילה בבקשת המבקש לפטור מאגרת משפט (בקשה שהסמכות לדון בה מסורה גם לרשם, שערעור על החלטתו בנדון לא היה מוגש לבית משפט זה). רק לאחר הכרעה בסוגיה זו - ותהא ההכרעה לכאן או לכאן - ניתן יהיה לדעת אם "שערי בית המשפט" נפתחו בפני המבקש (בהיבט של תשלום האגרה) ואם יש בכלל מקום לדון ביתר טענותיו או בקשותיו. שהרי אם המבקש לא יימצא פטוּר מתשלום האגרה ולא ישלמה בסופו של דבר, פשיטא שלא יהיה צורך לדון בבקשותיו האחרות. נמצא שייתכן שבית משפט קמא, ואף בית משפט זה, דנו בסוגיה שעלולה להתייתר. החלטתי בכל זאת לדון בסוגית חוות הדעת מטעמי יעילות, ולאחר שניתנה לגביה החלטה והצדדים טענו ביחס אליה. מכאן שהדיון שלהלן בעניין הבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית, רלוונטי רק למקרה שנושא האגרה יוסדר על ידי המבקש בתוך פרק הזמן שייקבע לכך על-ידי בית משפט קמא.