רע"א 7843/15 דוד לובינסקי בע"מ ואח' נ' יוסף בראל ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 40123-05-15 (השופטת א' כהן) מיום 20.10.2015, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לדחות את התביעה נגדם על הסף מחמתהתיישנות, וכן למחוק את המבקשים 3-4 מחמת העדר יריבות והעדר עילה.

רקע

2. המשיבים, מוסך בראל יוסף בע"מ (להלן: מוסך בראל או המוסך) ובעליו יוסי בראל, הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשים, חברת דוד לובינסקי בע"מ (להלן: לובינסקי), יבואנית כלי רכב המפעילה רשת מוסכים מורשים מטעמה, וחברה הממוזגת עמה, וכן נגד שני בעלי תפקידים בחברה בתקופה הרלבנטית לתביעה. התביעה הוגשה ביום 20.5.2015. בעבר היה מוסך בראל משויך לרשת המוסכים של לובינסקי; הארוע שבבסיס התביעה הוא הפסקת ההתקשרות ביניהם, שנעשתה מיוזמתה של לובינסקי. בתביעה נטען כי לובינסקי מחזיקה ברשותה כספים השייכים למוסך בראל אשר לא הוחזרו בתום ההתקשרות, וכן כי הפסקת ההתקשרות גרמה למוסך בראל לנזקים שונים.

3. לפי המתואר בכתב התביעה, מוסך בראל הצטרף לרשת מוסכי לובינסקי בשנת 2002. הסכמי ההתקשרות בין לובינסקי למוסך בראל חודשו מפעם לפעם. ביום 10.2.2008, בעיצומו של משא ומתן בדבר חידוש הסכם ההתקשרות, התקבלה במוסך בראל הודעתה של לובינסקי כי החליטה שלא לחדש את ההתקשרות עם המוסך, וכי ההרשאה לשמש כמוסך מורשה מטעמה תבוטל ביום 1.5.2008. החתום על מכתב הביטול הוא מר ברי איצקין, שהיה ראש אגף השירות בלובינסקי, הוא המבקש 3.

4. יוסי בראל הופתע מן ההודעה האמורה, שכן הצדדים היו כאמור בעיצומו של משא ומתן בנוגע לפרטי הסכם ההתקשרות שיחודש. למחרת קבלת ההודעה התייצב יוסי אצל מר דורי מנור, שהיה מנכ"ל לובינסקי אותה עת, הוא המבקש מספר 4. הלה צרף לפגישה גם את איצקין, אך פגישה זו לא הולידה התקדמות. לאחר מכן נפגש בראל עם איצקין ועם מנור מספר פעמים והוחלפו ביניהם מכתבים בנוגע לדרישות שונות של לובינסקי מהמוסך בכדי לחדש את הסכם ההתקשרות. משא ומתן זה התנהל עד שלהי חודש אפריל 2008, לא צלח, והודעת הביטול נכנסה לתוקף, בסופו של דבר ולאחר ארכות שניתנו בשל אותו משא ומתן, ביום 20.5.2008. על-פי הנטען בכתב התביעה, גם לאחר מועד הביטול המשיך בראל לקוות כי המוסך יחדש עמו את ההתקשרות, ושמר על קשר עם מנור, שהבטיח מצדו לדאוג לכך שמוסך בראל יחזור תוך שנה-שנתיים לרשת המוסכים, עם סיום תפקידו של איצקין בלובינסקי, הבטחה שלא קוימה.

5. בעקבות המסכת העובדתית המתוארת תובע המוסך כספים מאת לובינסקי, על יסוד כמה עילות תביעה. ראשית, נטען כי בהתאם להסכם ההתקשרות קיזזה לובינסקי 0.6% מכל סכום שחבה למוסך, ושמרה אותו אצלה כ"תכנית חיסכון" למוסך. המוסך זכאי לפדות את הסכום בכל עת, אולם אם ישאיר אותו ב"תכנית החסכון" אזי תכפיל לובינסקי את הסכום, כאשר ישתמש בו המוסך לטובת פעולות שדרוג שונות. לטענת המשיבים, התחייבותה של לובינסקי כוללת התחייבות מכללא להשבת מלוא הכספים עם ביטול ההתקשרות בין הצדדים. לטענתם, הפרה לובינסקי התחייבות זו, ולא העבירה להם את כספי "תכנית החסכון". כספים אלו נתבעים גם על בסיס עוולת עיכוב נכס שלא כדין.

6. שנית, נטען כי בחירתה של לובינסקי שלא לחדש את ההתקשרות עם מוסך בראל ואופן ניהולו של המשא ומתן בעניין עולים כדי רשלנות, ובשל התנהלותה זו של לובינסקי, כמו גם של איצקין ומנור באופן אישי, סבלו המשיבים מנזקים ממוניים כבדים. נזקים אלו נתבעים על-ידם מכוח עוולת הרשלנות. בנוסף טוענים המשיבים, כי בהתנהלות זו היה משום הפרה של הוראות הצו המוסכם בתחום המוסכים, כפי שאושר בבית הדין להגבלים עסקיים (ה"ע 28/01 הממונה על הגבלים עסקיים נ' בני משה קרסו מפיצי מכוניות בע"מ (22.12.2002)), דבר אשר מהווה הן עוולה נזיקית (לפי סעיף 50 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988), הן הפרת חוזה (בהיות הצו המוסכם, לטענתם, חוזה לטובת צד שלישי).

7. שלישית, נטען כי במהלך המשא ומתן האמור הפרו לובינסקי, וכן איצקין ומנור באופן אישי, את חובת תום הלב בניהול משא ומתן, ועליהם לפצות את המשיבים על הנזקים שנגרמו להם כפועל יוצא מהתנהלותם זו.