רע"א 7770/14 יוסף ספיר נ' עיריית תל אביב-יפו ואח'

 1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) בה"פ 21350-04-14 מיום 4.11.2014, במסגרתה דחה בית המשפט בקשה לעיכוב פינוי המבקש מן המקרקעין הידועים כגוש 7015 חלקה 1, והמצויים ברח' נחום גולדמן בתל-אביב יפו, בקרבת מתחם הטיילת (להלן: "המקרקעין").

2.        עיון במסמכים שצורפו לבקשה ובתיק בית המשפט מעלה את התמונה הבאה: המבקש, יליד 1949, פלש למקרקעין לפני כ-30 שנה, בנה שם את ביתו ופתח מסעדה במקום. במרוצת השנים לא שילם המבקש תשלום כלשהו עבור השימוש לבעלי המקרקעין, רשות הפיתוח.

3.        בשנת 1989 מסרה הוועדה המקומית לתכנון ובניה בתל אביב-יפו מתוקף סמכותה לפי סעיפים 189-190 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, הודעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, לפיה המקרקעין דרושים למשיבה 1 (להלן: "העירייה") לצרכי ציבור, כי על כל אדם המחזיק במקרקעין למסרם לידי העירייה וכי זו מוכנה לפתוח במשא ומתן לרכישתם ולחלופין למתן פיצוי בשל פינויים. ההודעה פורסמה ברשומות.

4.        בשנת 2011 הגישה העירייה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המרצת פתיחה (ה"פ 10577-09-11) בגדרה נתבקש צו מסירת חזקה ופינוי המבקש מהמקרקעין בהתאם להודעה האמורה, בטענה שהשטח נצרך לשם פיתוח מתחם הטיילת מכוח תכנית מתאר יפו מס' 479. המבקש שכר את שירותיו של המשיב הפורמלי לשם יצוגו בהליכים מול העירייה. לאחר דין ודברים בין הצדדים, בהם הוברר, בין היתר, כי אין למבקש זכות רשומה במקרקעין, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישולמו לו דמי פינוי בסכום שבין 1,350,000 – 1,650,000 ₪, כפי שיקבע בית המשפט, בתמורה לפינויו מהמקרקעין ומסירת החזקה לעירייה. עוד הוסכם כי במידה ולא יפנה המבקש את המקרקעין עד ליום 14.4.2013, תהא העירייה רשאית לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לפינויו, והוא מצדו מוותר על זכותו לטעון כל טענה נגד הליכים אלו, לבד מחובת העירייה לשלם את דמי הפינוי כפי שנקבעו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' טובי) נתן להסכמה זו תוקף של פסק דין ביום 5.11.2012, ולמחרת היום העמיד את שיעור דמי הפינוי על סך של 1,600,000 ₪.

5.        על אף שסכום הכסף נפסק על הצד הגבוה במסגרת המתחם שעליו הוסכם בין הצדדים, ביקש המבקש בכל מאודו לתקן את הסכום. בקשתו לקבוע מועד לשמיעת טענותיו ביחס לסכום הפיצוי שנקבע (כשהיה עדיין מיוצג על-ידי המשיב הפורמלי), נדחתה בהחלטה מיום 30.1.2013. מאוחר יותר הגיש המבקש בעצמו בקשות נוספות לביטול הסכם הפשרה, בטענה כי לא היה מודע לקיזוז בסך של כ-600,000 ₪ בגין חוב ארנונה ושכר הטרחה שישולם למשיב הפורמלי, וכי לאחר קיזוז זה ובשל חובותיו בשוק האפור וקטיעת מקור פרנסתו, לא הצליח לרכוש דירת מגורים חלף המקרקעין שאותם פינה. בקשות אלו נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק כי הוא נעדר סמכות לשנות את פסק הדין שניתן בהסכמה (החלטות מיום 14.2.2013 ומיום 19.4.2013). על פסק הדין האמור לא הוגש ערעור והוא הפך חלוט. המבקש פונה מהמקרקעין בחודש אפריל 2013 ודמי הפיצוי שולמו לו, בהתאם לאמור בפסק הדין.

6.        לטענת המבקש, בחודש מרץ 2014 חזר ופלש למקרקעין בלית ברירה ובהעדר דירת מגורים חלופית. ביום 10.4.2014 הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לביטול הסכם הפשרה (ת"א 21350-04-14). במקביל הגישה העירייה תלונה למשטרת ישראל בטענה כי המבקש הוא פולש טרי במקרקעין ובבקשה לפנותו מכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. בקשת המבקש לסעד זמני למניעת הפינוי נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' גינת) בהחלטה מיום 15.7.2014, ובה נקבע כי ההליך הקודם הסתיים בפשרה כשהמבקש היה מיוצג, וכי העובדות הנוגעות לבקשה ידועות למבקש מזה זמן רב.

7.        ביום 27.10.2014 הגישה העירייה בקשה למתן החלטה בתיק, בטענה כי פינוי המבקש מתעכב עקב המתנת המשטרה להחלטת בית המשפט. ביום 4.11.2014 ניתנה החלטת בית המשפט, היא ההחלטה מושא הבקשה דנן. בהחלטתו תאר בית המשפט את השתלשלות העניינים בפרשה, ובהמשך קבע כדלהלן:

"בתיק זה לא ניתנה החלטה בדבר סעד זמני או ארעי למרות שהתובע ביקש לבטל את פינויו מ"פלישתו החדשה" של התובע למקום (ראה החלטה מיום 15.7.14 ולפיה נדחתה הבקשה). ממילא אין הצדקה בשל התובענה דנן להורות על ביטול הליך פינוי בגין פלישה שנעשתה לאחר שכבר בוצע פסק הדין שמבוקש לבטלו (סעד הפינוי לא התבקש בבית משפט זה ואם סבור התובע כי אין לפנותו בגין הפלישה הטריה/החדשה, עליו לנקוט בהליך מתאים המיועד לכך ולא במסגרת תיק זה). לו היה מפקיד התובע את הסכום שקיבל מעיריית תל אביב בעקבות פסק הדין, אותו הוא מבקש לבטל, ניתן היה אולי לשקול בקשותיו בנוגע לפינוי, אך לא יעלה על הדעת שיותיר את הכסף אצלו – מחד, ויבקש להישאר בנכס – מאידך. לפיכך ומשלא התקבלה הבקשה למתן סעד זמני בתיק, אין צורך לקבל החלטה נוספת בעניין מבית המשפט".

           בהסכמת העירייה עוכב פינוי המבקש למשך זמן קצר על מנת לאפשר לו הגשת בקשה זו.