רע"א 7665/14 טל פולק שושן נ' לאומי קארד אשראים בע"מ ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' אורנשטיין) מיום 5.10.2014 אשר קבע כי הוא נעדר סמכות לדון בעניינה של המבקשת במסגרת הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניין בעלה וחייבים אחרים.

1. בחודש אוקטובר 2013 הגישו המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשת ובעלה, המשיב 3, בגין חובות כספיים שיצרו באמצעות שימוש בכרטיסי אשראי שהמשיבות הנפיקו להם (תא"ק 53117-10-13). על פי כתב התביעה (נספח א' לתשובת המשיבות), נחלקו חובות אלה לשניים: סך של 528,261 ש"ח נתבע מהמשיב 3, וסך של 592,909 ש"ח, נתבע מהמבקשת ומהמשיב 3, ביחד ולחוד, בגין חוב של המבקשת שהמשיב 3 ערב לו. המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן בתביעה וזמן קצר לאחר מכן, ביום 23.4.2014, אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) בעניינם של המשיבים 6-3 (להלן: הסדר הנושים, ו- החייבים בהתאמה) והמשיב 7, עו"ד אביחי ורדי, מונה לשמש נאמן לביצוע ההסדר (להלן: הנאמן). להסדר הנושים צורפה תוספת (להלן: התוספת) שעסקה בהתחייבויות שונות של נשות החייבים, ובהן המבקשת, להעמיד לטובת ביצוע ההסדר 1,000,000 ש"ח במזומן ועשרות מיליוני שקלים נוספים באמצעות ויתור על טענות שונות לכספים להם הן זכאיות (סעיפים 5-2 לתוספת). סעיף 6 לתוספת עסק בויתור על טענות הנושים כלפי נשות החייבים וקבע כדלקמן:

"6.   תרומת הנשים כמפורט לעיל הינה כנגד ויתור על כל טענה, ככל שיש כנגדן ומחיקת כל הליך שננקט כנגדן, לרבות "הבקשה להרחבת צו איסור הדיספוזיציה על נשות החייבים ולמתן צו מניעה וביטול כל הצווים הזמניים" מיום 3.11.2013 (בקשה 23), לרבות צו איסור דיספוזיציה, צווי עיקול וכיו"ב, שניתנו במסגרתה. כן תרומת הנשים כפופה לכך כמובן שההסדר, לרבות האמור בסעיף זה יאושר כדין ...".

           ביום 23.4.2014 אישר בית המשפט המחוזי, כאמור, את הסדר הנושים ובכללו את התוספת ונתן לו תוקף של החלטה.

2. בחודש מאי 2014, בעקבות אישור הסדר הנושים, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהגישו המשיבות נגדה, בטענה כי החוב מוצה במסגרת אישור הסדר הנושים. המשיבות מצדן התנגדו לבקשה ולבסוף הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו המבקשת תפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה, והמבקשת עשתה כן. המשיבות והנאמן לא כפרו בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בבקשה ואילו הכונס הרשמי סבר כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בבקשתו של צד שלישי שאינו החייב בהליך. ביום 5.10.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה על הסף בקובעו: "נבצר מבית המשפט ליתן סעד בעניינה של המבקשת שכן היא אינה נמצאת בפשיטת רגל ואין סמכות לבית המשפט לחייב את נושיה. עם זאת, מצופה כי נושיה ובכללם לאומי קארד יכבדו את שהוסכם בדיון".

             להשלמת התמונה יצוין כי ביום 2.11.2014 ניתן פסק-דינו של בית משפט השלום בתביעה נגד המבקשת לאחר שבקשת הרשות להתגונן שהגישה נדחתה בקובעו, בין היתר, כי: "המבקשת טענה כי היא נכללת בהסדר הנושים שהושג בעניין הנתבע. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א. אורנשטיין) דחה טענה זו". המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 14638-12-14) וכפי שעולה מעיון במערכת "נט המשפט" הוא טרם נדון לגופו, אך בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי.

3. מכאן הבקשה דנן בה טוענת המבקשת כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בבקשה שהגישה לסילוק על הסף של התביעה בבית משפט השלום, שכן הסדר הנושים שאישר חל גם על נשות החייבים ובית המשפט מוסמך ליתן הוראות ליישומו וזאת בין היתר, מכוח סעיפים 172 ו-178 לפקודה וכן נוכח העובדה שאם הייתה עולה טענה כלפיה שהפרה הוראה מהוראות ההסדר, בית המשפט היה דן בטענה זו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי נוכח הוראות סעיף 6 לתוספת, המשיבות מפרות את הסדר הנושים כאשר הן פועלות לברר את התביעה נגדה שכן מדובר בחוב שנכלל לגישתה בתביעת החוב שהגישו המשיבות לנאמן במסגרת הליך פשיטת הרגל. המבקשת מבהירה כי היא אינה מבקשת הפטר מכלל חובותיה אלא רק מחובות שהוגשה בגינם תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל נגד בעלה.