רע"א 7663/16 מולר שולמית ואח' נ' ד.ת.מ יזמות בע"מ ואח'

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא, השופט ר' שפירא) בהפ"ב 8065-01-16 ובהפ"ב 16557-02-16, מיום 19.7.2016.

רקע

1. המבקשות, בעלות נכס מקרקעין בחיפה (להלן: הנכס), הגישו תביעה כספית נגד המשיבה 1, חברת ד.ת.מ יזמות בע"מ (להלן: המשיבה), אשר התקשרה עימן בהסכם לשכירת הנכס (להלן: הסכם השכירות). בתביעתן, טענו המבקשות כי המשיבה הפרה את הסכם השכירות בשל אי תיקון נזקים שנגרמו בנכס, אי תשלום ארנונה והשכרת הנכס לשוכר משנה, בניגוד לאמור בהסכם השכירות.

2. התביעה נדונה בהליך בוררות לפני המשיבה 2, עו"ד אביבה רוטר (להלן: הבוררת). ביום 22.3.2015 ניתן פסק הבוררות, במסגרתו נדחתה התביעה בכללותה.

           באשר לסוגית תיקון נזקים בנכס; נקבע כי ציפייתו של מר עצמון, מנהל המשיבה (להלן: עצמון), כי המבקשות תבצענה את התיקונים הנדרשים בנכס בעצמן – במקומה היא, וכן כי העובדה שחברת "איטליה הקטנה בע"מ" (להלן: שוכרת המשנה), אשר השתמשה בנכס והכירה אותו היטב, ולא הזכירה כל ליקוי או פגם בנכס – מעידה גם היא כי לא היו בו פגמים אשר הצריכו תיקון על ידי המשיבה.

           באשר לסוגית תשלום חוב הארנונה; נמצא כי למשיבה היה אמנם חוב ארנונה לעיריית חיפה, ואולם חוב זה שולם על ידה עוד בטרם החלו הליכי הבוררות דנן. אף על פי כן, פתחו המבקשות ב"מערכה משפטית" בנדון, ובמסגרת הליכי הבוררות הן דרשו כי המשיבה תשפה אותן בגין שכר טרחה שהן שילמו לבא-כוחן עבור ייצוגן במערכה האמורה. הבוררת קבעה, כי הגם שהמשיבה כשלה בהתנהלותה, נוכח החוב שצברה, הרי שהמבקשות ניהלו "מערכה משפטית" שלא לצורך, ומעבר לכך, לא הוכח כי הן אכן שילמו לבא כוחן את הסכום שנתבע על ידן.

           באשר לסוגית השכרת משנה אסורה; נקבע כי המשיבה הפרה את התחייבותה על פי הוראת סעיף 6א להסכם השכירות, בכך שהשכירה את הנכס לשוכרת המשנה בטרם הגיעה תקופת השכירות לסיומה. אף על פי כן, נמצא כי בניגוד לטענת המבקשות, המשיבה לא התעשרה מהשכרת הנכס בשכירות משנה. כמו כן, נקבע כי לא נגרם למבקשות כל נזק או חיסרון כיס כתוצאה משכירות המשנה, שכן הן קיבלו את דמי השכירות מהמשיבה במלואם. משתביעתן של המבקשות להשבת שווי דמי השכירות הוגשה בעילה של "השבת התעשרות שלא בדין", ומשנקבע כי המשיבה לא התעשרה מהפרת הסכם השכירות, בית המשפט קבע כי המשיבה פטורה מחובת ההשבה, לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט).

3. המשיבה הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי (הפ"ב 8065-01-16), ומנגד המבקשות הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות, בין היתר נוכח התנהלותה של הבוררת במהלך הבוררות (הפ"ב 16557-02-16). במסגרת בקשתן, טענו המבקשות: כי זכויותיהן הדיוניות נפגעו, משלא ניתנה להן הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהן ולהציג את ראיותיהן לפני הבוררת; כי הבוררת לא פעלה בהתאם לסדרי הדין ולדיני הראיות, ובכך פגעה בכללי הצדק הטבעי; כי הבוררת קבעה שורה של קביעות שגויות בנוגע לסוגיות חוב הארנונה ושכירות המשנה; וכי הבוררת התעכבה במשך חודשים רבים במתן פסק הבוררות, בשל מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בקשר לשכר טרחתה.