רע"א 7559/15 ניב מאור לוי נ' שחר ברק ואח'

א.             בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) בע"ר 16544-07-15 מיום 7.10.15, במסגרתו התקבל ערעור המשיבים על החלטת הרשם (השופט  צ' ויצמן) בתנ"ג 5224-06-15 מיום 30.6.15, לפיה לא יבוטל צו העיקול הזמני שניתן כנגדם, והצו בוטל. במוקד הבקשה, עיקול כספים המיועדים לחברה, אשר בעליה מנהלים הליכים משפטיים זה נגד זה.

רקע והליכים קודמים

ב.             המבקש והמשיבה 2 הם בעלי מניות בחלקים שוים בחברת מוסך יחזקאל חגי בזק (1993) בע"מ (להלן החברה). לחברה נכס מקרקעין שהושכר לחברות פלוניות (להלן השוכרות). אין חולק כי כספי החברה הוחזקו ונוהלו בחשבון הבנק של המשיבה 2. בין הצדדים התעורר סכסוך עסקי ונטען, כי המשיבים עשו בכספי החברה כבשלהם. ביום 2.6.15 הגיש המבקש "כתב תביעה נגזרת" ובקשה למתן עיקול זמני. עוד באותו יום החליט רשם בית המשפט המחוזי מרכז (השופט צ' ויצמן) במעמד צד אחד להטיל עיקול בסך 2,500,000 ש"ח על כספים אשר השוכרות חייבות לחברה. יודגש, כי בהחלטה צוין שאין היא מהוה אישור להגשת תביעה נגזרת. בעקבות בקשת המשיבים לביטול העיקול החליט הרשם ביום 30.6.15 כדלהלן: (א) דמי השכירות אשר חייב השוכר הנוכחי לחברה יועברו לחשבון בנק שייפתח על שמה לאלתר; (ב) מחשבון הבנק ישולמו הוצאות הכרחיות של החברה כגון חשמל ומע"מ. הוצאות אחרות יוצאו רק בהסכמת הצדדים, ובהיעדר הסכמה תוגש בקשה לבית המשפט; (ג) לחשבון הבנק יופקד תוך שבוע סכום כסף, אשר המשיב 1 טוען כי הופקד בידי רואה חשבון לשם תשלום החוב לרשויות המס; (ד) יוטל עיקול בסך 1,500,00 ש"ח על מניות החברה הרשומות על שם המשיבה 2; (ה) העיקול הקודם יבוטל מרגע פתיחתו של חשבון הבנק.

ג.              המשיבים עירערו על החלטת הרשם בבית המשפט המחוזי (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ). בית המשפט קיבל את הערעור ביום 7.10.15; זאת בגין מספר פגמים דיוניים שנפלו בהתנהלות המבקש. ראשית, לא הוגשה מעיקרא בקשה להגשת תביעה נגזרת כמתחייב מסעיף 198 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. יודגש, כי בקשה כזו אכן הוגשה, אך במועד המאוחר להחלטת הרשם. שנית, פתיחת חשבון הבנק והעיקול שהושת על מניות המשיבה לא התבקשו על-ידי המבקש, והם מהוים צו עשה שאינו בסמכות הרשם. מכאן בקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור

ד.             נטען, כי מתעוררות שתי שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית, האחת נוגעת לסמכות בית המשפט לאזן בין צדדים בדונו בעיקול, על-ידי הוראה לפתיחת חשבון בניהול שני בעלי הדין, והשניה נוגעת לצד הדיוני של הגשת עיקרי טיעון או תחליפיהם ומועדה. לטענת המבקש, נפלו פגמים דיוניים בהתנהלות המשיבים בערעורם; זאת שכן הגישו יומיים לפני הדיון הודעה המבקשת להכיר בהודעת הערעור שהוגשה מטעמם כעיקרי טיעון, ובמסמכים שצורפו לה כתיק מוצגים. לטענת המבקש, מדובר בפגם מהותי שאין להכשירו. עוד נטען, כי אין חובה להגיש את הבקשה לאישור תביעה נגזרת בנפרד מהתביעה עצמה, וכי אין מניעה להגיש בקשה לסעד זמני עובר להגשתה של הבקשה לאישור תביעה נגזרת. כן נטען, כי החלטת הרשם מאוזנת וניתנה במסגרת סמכותו.

הכרעה

ה.             עיינתי בבקשת רשות הערעור וסבורני שאין מקום להיעתר לה. בית משפט זה ישקול מתן רשות ערעור כאשר היא מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מן העניין הקונקרטי הנידון, או כאשר ההכרעה בבקשה נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור. בקשה זו אינה מסוג הבקשות הללו, הגם שהמבקש מנסה להעטות עליה לבוש עקרוני כאמור, והכל כפי שיפורט בקצרה.