רע"א 7405/14

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) בהפ"ב 44192-05-14, הפ"ב 21481-05-14 והפ"ב 18638-04-14 מיום 23.9.2014, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת, הבונים מושב שיתופי להתיישבות של חיילים משוחררים בע"מ (להלן: מושב הבונים אוהמושב), לביטול פסק בוררות, והתקבלה בקשת המשיבה, חברת יפתח בנאי ובניו ניהול ואחזקות (1995) בע"מ (להלן: חברת יפתח בנאי), לאישור פסק הבוררות.

רקע

1. ביום 10.12.2005 חתמו מושב הבונים וחברת יפתח בנאי על הסכם לפיו חברת יפתח בנאי תקים תשתיות ציבוריות, תבצע עבודות פיתוח ותספק שירותי תכנון ובניה במסגרת הרחבה קהילתית של המושב. בחלוף הזמן הסתכסכו הצדדים והופסקו העבודות; עקב כך, ביום 10.12.2006 מונה בורר על מנת שיכריע בסכסוך, תוך שהצדדים קובעים שהבורר יהיה כפוף לדין המהותי אך לא לסדרי הדין או לדיני הראיות. ביום 18.3.2013 הוציא הבורר פסק ביניים שבו חייב את מושב הבונים לשלם לחברת יפתח בנאי סך של 6,350,442 ש"ח – סכום שתוקן ביום 29.4.2013 בשל טעות חישוב לסך של 9,374,462 ש"ח – בניכוי ערך העבודות שלא בוצעו. עוד נקבע כי ערך העבודות שלא בוצעו יחושב לפי חוות הדעת של המומחים מטעם המושב וביחס לעלות הפיתוח שנקבעו בתחשיב מנהל מקרקעי ישראל (להלן: ת/14). קביעה זו נשענה על "עקרון ההקבלה" – כשם שנערכו חישובי "הזכות" עבור ערך העבודות שבוצעו בהתאם לת/14, כך יש לערוך גם את חישובי "החובה" באשר לעבודות שטרם בוצעו. כמו כן קבע הבורר כי במידה והצדדים לא יגיעו להערכה מוסכמת של ערך העבודות שלא בוצעו תוך 45 יום ממתן הפסק, ימנה הבורר מומחה מטעמו שיקבע את הסכום הסופי שעל מושב הבונים לשלם לחברת יפתח בנאי. בהפ"ב 25856-07-11 הגיש מושב הבונים בקשה לביטול פסק הביניים – כאשר עילות הבקשה אינן נוגעות למחלוקות דנן; בפסק דינו מיום 23.1.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, ותחתיה ניתן אישור לפסק הביניים. בפסק הדין קבע בית המשפט כי בפסק הביניים הבורר טרם הכריע באשר לערך העבודות שלא בוצעו.

2. ביום 14.7.2013 נתן הבורר החלטה בה הודיע כי מינה מומחה מטעמו, וביום 23.10.2013 הודיע כי המומחה יהיה רשאי להסתמך על מחירון "דקל" במקום על התמחור לפי ת/14, בשל היותו של האחרון כללי ולא מפורט דיו. ביום 30.1.2014 פרסם המומחה את חוות דעתו, אשר התבססה בעיקרה על מחירון "דקל". ביום 4.2.2014 ביקש הבורר כי הצדדים ישלחו לו את תגובותיהם והשגותיהם לחוות דעתו של המומחה. בהתאם לכך, טענה חברת יפתח בנאי שהמומחה חרג מת/14, ולפיכך סטה מהמתווה שהוגדר בפסק הביניים. ביום 25.2.2014 הוציא הבורר החלטה לעניין חוות דעת המומחה, במסגרתה הוא דחה באופן מפורש את טענות חברת יפתח בנאי לעניין חריגה מת/14. בהחלטתו זו הוסיף הבורר כי על הסכום שאליו הגיע המומחה יש להפעיל פקטור בשיעור של 62/112 – משמע, להפחית את ערך העבודות שלא בוצעו בכ-55 אחוזים. טעמו של הבורר לכך היה הוגנות בין הצדדים: כפי שעל מושב הבונים לשלם לחברת יפתח בנאי בגין 62 מגרשים שבהם בוצעה העבודה, מתוך 112 מתוכננים, כך יש להפעיל פקטור בעל יחס דומה על הסכום שצריך לעבור מחברת יפתח בנאי למושב הבונים. מושב הבונים הגיש שתי בקשות לתיקון ההחלטה מיום 25.2.2014, אך שתי הבקשות נדחו: הראשונה ביום 5.3.2014 – אז הוציא הבורר החלטה שכללה התייחסות לטענות בעניין הפקטור לגופו של עניין – והשנייה ביום 23.3.2014 – אז הסתפק הבורר בהחלטה תמציתית המפנה להחלטותיו הקודמות.

3. ביום 1.5.2014, נתן הבורר פסק סופי בו נקבע כי ערכן של העבודות שלא בוצעו עומד, לאחר הפעלת הפקטור שהוזכר לעיל, על סך של 4,317,514 ש"ח. עקב כך, בהפ"ב 44192-05-14 והפ"ב 18638-04-14, עתר המושב לבית המשפט המחוזי בבקשה שיבטל את ארבעת החלטותיו של הבורר מתאריכים 25.2.2014, 5.3.2014, 23.3.2014 ו-1.5.2014. לטענתה, קביעותיו של הבורר בהחלטות אלה מהוות שינוי טוטאלי ויסודי של פסק הביניים מיום 18.3.2013. עיקר טרוניית מושב הבונים הופנה כלפי הפקטור של 62/112 שהופעל על הסכום אותו המושב יוכל לקזז מתשלומה לחברת יפתח בנאי; נטען כי פסק הביניים קבע שהקיזוז יחושב לפי סך העבודות שלא בוצעו, ולא הוזכר פקטור כלשהו בהקשר הזה. עוד נטען כי הפעלת הפקטור הביאה לחריגה מפסק הביניים בסך של למעלה כ-5,000,000 ש"ח. שינוי שכזה, כך טוען המושב, חורג מההסכמה הדיונית בין הצדדים, לפיה הקיזוז היה אמור לכלול את סך העבודות שלא בוצעו בפועל, ללא פקטור כלשהו, כאמור. בתוך כך הפנה מושב הבונים לקיומן של מספר עילות לביטול פסק בורר לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4. בהכרעתו מיום 23.9.2014, דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיו של מושב הבונים ואישר את פסק הבוררות הסופי. תחילה קבע בית המשפט כי ביצוע החישובים על פי ת/14, תוך השלמת חוסרים ממחירון דקל, עולה בקנה אחד עם ההסכמה הדיונית בין הצדדים ועל כן אינו מהווה חריגה מסמכות. אשר לטענתו המרכזית של מושב הבונים, הנוגעת להפעלת הפקטור, קבע בית המשפט כי מדובר בהחלטה על אופן עריכת החישוב, המסורה לשיקול דעתו של הבורר. אף אם הפעלת הפקטור עולה לכדי טעות, הרי שטעות בהחלטת הבורר אינה, כשלעצמה, עילה לביטול הפסק.