רע"א 7375-10-15 לביטוח בע"מ ואח' נ' גרנות ואח'

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט מוחמד חאג' יחיא) שניתנה ביום 9.8.2015, במסגרת ת"א 26132-09-14. בהחלטתו קיבל בית משפט את בקשת הנתבעים באותו הליך (הם המשיבים בבקשה שלפניי) לעיכוב ההליכים באותו תיק עד להכרעה בת"א (שלום י-ם) 11324-05-14. המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפניי הם התובעים בתיק העיקרי.

ההליך בבית משפט קמא עניינו תביעה נזיקית ותביעת שיבוב בגין נזקים שנטען שהמשיבים גרמו למבנה של המבקשים. בכתב ההגנה באותו הליך העלו המשיבים בהליך שלפניי (הנתבעים) טענה כי המבנה שעומד במרכז התביעה היה בשטח ששייך להם. המשיבים ביקשו את עיכוב ההליכים. זאת, שכן בין הצדדים מתקיים הליך נוסף, שעניינו שאלת מיקום הגבול בין נחלותיהם של הצדדים, הנמצאות בשכנות זו לזו, והמבנה עליו מדובר נמצא בשטח לגביו קיימת מחלוקת.

לאחר שסקר את ההליכים השונים בין הצדדים וכן הליכים נוספים הקשורים לזכויותיהם של הצדדים בנחלותיהם, מצא בית משפט השלום כי שאלת הבעלות על השטח בו עמד המבנה היא שאלה מהותית להכרעה בהליך שבפניו. בהתאם לכך החליט בית משפט קמא לעכב את ההליך, מטעמים של יעילות דיונית וכדי למנוע החלטות סותרות. מכאן הבקשה שלפניי.

בבקשה נטען כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט, כיוון שלטענת המבקשים שאלת הבעלות בשטח שעליו ישב המבנה אינה רלוונטית להכרעה בהליך. לטענתם בין אם ייקבע בסופו של יום כי הבעלות בשטח נתונה להם ובין אם ייקבע כי הבעלות שייכת למשיבים, עדיין יהיו המבקשים זכאים לפיצוי הנתבע על ידם.

המשיבים בתגובתם לבקשה, מסתמכים על החלטתו של בית משפט קמא ועל נימוקיו. כמו כן, לטענתם אין הבקשה מגלה עילה להתערבות בהתאם להוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וכן לאור אופי ההחלטה, שהיא החלטה שבשיקול דעת הערכאה המבררת, אין מקום להתערב בה. עוד טוענים כי המשיבים כי יש לדחות את הבקשה לאור חוסר תום לב של המבקשים. כן מעלים המשיבים טענות שונות נגד התובענה גופה – טענות הנטועות כולן בשאלת הבעלות על השטח.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. מדובר בהחלטה דיונית של בית משפט, בעניין אופן ניהול הדיון שבפניו, שבמסגרתה החליט לעכב את ההליך עד להכרעה בהליך אחר. הלכה היא כי בית המשפט לא ייטה להתערב בהחלטות מסוג זה (ראו רע"א 1377/14 אלימלך נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (1.5.2014) ורע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, פסקה 8 (6.11.2013)). בנסיבות המקרה לא מצאתי כי יש בהחלטה זו "כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה", כדרישת סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט. עיכוב הדיון נועד למנוע הכרעות סותרת ולייעל את הדיון. גם אם בסופו של יום לאחר תום הדיון בהליך לפני בית משפט קמא ימצא זה כי לשאלת הבעלות אין השפעה על החלטתו בתובענה, לא ייגרם נזק שאינו ניתן לפצות בגינו בתום ההליך באמצעות פסיקת הוצאות או מתן סעד מתאים אחר (עניין אלימלך). מעבר לנדרש אוסיף, כי על פניו ובשלב זה של ההליכים, אכן עולה שיש רלבנטיות להכרעה בהליך האחר, שעולה כדי הצדקה לעיכוב ההליכים במובן של אי התערבות בהחלטה. זאת, אפילו אם בכך לא יהיה כדי להכריע בכל הטענות של המבקשים. די בכך, על פניו, שקיימת הצדקה עניינית וזיקה מספקת בין ההליכים כדי המסקנה שאינה מצדיקה התערבות במקרה זה – מסקנה שלפיה אין הצדקה לדיון בהרכבים שונים בשאלת הגבולות וזכויות השימוש בשטח המריבה.