בן טובים נ' קרואני ואח'

1.בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 12.06.17 ומיום 13.06.17 (כב' השופטת א' רוטקופף) אשר קבע כי לא ניתן להגיש את חוות הדעת השמאית המתוקנת שהוגשה לבית משפט ביום 09.05.17, מהטעם שאין המדובר בחוות דעת ערוכה כדין, ונדחתה בקשת המבקש להגיש חוות דעת מתוקנת נוספת מטעמו.

2.רקע והחלטת בית משפט קמא –

בקצרה יפורט כי המבקש הגיש לבית משפט קמא תביעה כספית ע"ס 700,000 ₪ כנגד המשיבים. על פי הנטען בכתב התביעה, הצדדים חתמו על הסכם מכר לפיו המבקש ירכוש חלק מזכויותיהם של המשיבים במגרש המצוי בראש העין. לטענת המבקש, המשיבים הפרו את הוראות ההסכם. כך, למשל, לא רשמו הערת אזהרה לטובתו, לא המציאו מכתב מהבנק על החרגת המשכנתא, לא מסרו לו את החזקה במגרש ולא המציאו את המסמכים הנדרשים. לפיכך הגיש המבקש את תביעתו, בה עתר לחייב את המשיבים בהשבת הכספים ששילם ולפצותו בגין הפרות ההסכם.

בבית משפט קמא התקיימו מספר ישיבות הוכחות ודיון הוכחות נוסף נקבע ליום 28.09.17.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם והמבקש הגיש חוות דעת שמאית מטעמו. הוגשה בקשה לפסילת חוות הדעת השמאית וביום 09.05.17 הגיש המבקש חוות דעת שמאית מתוקנת בה צויין כי חוות הדעת נערכה למטרת תביעה משפטית (להלן "חוות הדעת המתוקנת"). המבקש ביקש להתיר לו לצרף את חוות הדעת המתוקנת להליך קמא. בדיון שהתקיים ביום 12.06.17 הועלתה הטענה כי חוות הדעת המתוקנת, אף היא אינה ערוכה כדין, הואיל ואין היא תואמת את הכללים בדבר הגשת חוות דעת בהתאם לפקודת הראיות.

בית משפט קמא קבע, כאמור, כי לא ניתן להגיש את חוות הדעת המתוקנת מאחר ואין מדובר בחוות דעת ערוכה כדין (החלטה מיום 12.06.17).

ביום 13.06.17 הגיש המבקש בקשה נוספת להתיר לו להגיש חוות דעת מתוקנת ערוכה כדין (להלן "חוות דעת מתוקנת נוספת"). בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 13.06.17 חזר בית משפט קמא על החלטתו מיום 12.06.17, תוך שנקבע כי בחוות הדעת הנוספת לא צויינה האזהרה הנדרשת עפ"י סעיף 24 לפקודת הראיות וכי חסרים במסמך פרטי הכשרתו והשכלתו של השמאי. עוד נקבע, כי המדובר בפגמים מהותיים היורדים לשורש העניין ואין מקום להתיר הגשת חוות דעת מתוקנת נוספת, ובפרט כאשר תמה מסכת הראיות מטעם התובע - המבקש.

על שתי החלטות אלו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3.תמצית טענות הצדדים –

לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בהחלטתו: המדובר בטעות שנעשתה בתום לב ועניינה אופן ניסוח חווה"ד בלבד; חוות הדעת הינה משמעותית וחיונית אשר מהווה בסיס לתביעה הכספית; באם לא תותר הגשת חוות הדעת יגרם למבקש נזק בלתי הפיך; המבקש ביקש לעכב את הדיון בבית משפט קמא לצורך הגשת בקשת רשות ערעור אך בית משפט לא נעתר לבקשתו; המשיבה 2 הגישה בקשה לפסילת חוות הדעת יום אחד בלבד לפני מועד דיון ההוכחות; יש להתיר את הגשת חוות הדעת המתוקנת הנוספת.

לטענת המשיבה 2, יש לדחות את הבקשה: חוות הדעת לא נערכה בהתאם לסעיף 24 לפקודת הראיות; ב"כ המבקש הכריזה "אלו עדי" ולא ניתן כעת לפתוח מחדש את פרשת עדי התביעה; המבקש לא פעל בהתאם להחלטות בית המשפט; החלטה ניתנה בהתאם לשיקול דעתו של בית משפט קמא.

המשיב 1 הודיע כי הוא מסכים להגשת חוות הדעת המתוקנת וזאת בכפוף לפסיקת הוצאות, אך מתנגד להגשת חוות דעת חדשה ומתוקנת.