רע"א 7236-07-16 רום-רימון נכסים ובניין בע"מ נ' מיקי וניסים מנופים בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בראשון לציון מיום 01.06.16 (כב' השופט א. יקואל) אשר דחה בקשה נוספת מטעם המבקשת לצו עשה לפינוי העגורן המצוי בשטחה וכן נדחתה הבקשה להקדמת מועד הדיון.

2.בקצרה יפורט כי המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה לסילוק יד ופינוי ממקרקעין. עפ"י הנטען בבקשה, המבקשת הינה בעלת הזכויות בבניין ברח' פרוג 6 בחולון והיא התקשרה עם קבלן שלד, מר בקר, לבניית שלד הבניין. קבלן השלד התקשר עם המשיבה לצורך הצבת עגורן במקרקעין. לטענת המבקשת, קבלן השטח עזב את עבודות הבניין מיוזמתו עקב קשיים כלכליים ומחודש ינואר 2015 העגורן איננו פעיל ואין בו כל שימוש. עוד טענה המבקשת כי בסוף שנת 2015 קבלן השלד חזר לביצוע עבודות השלד במרתף וקיר לשימור, ואין כל שימוש בעגורן.

המבקשת הגישה בקשה לצו עשה להורות למשיבה לפרק את העגורן ולהרחיקו מהמקרקעין, ובקשתה נדחתה (ר' החלטה מיום 11.01.16).

המבקשת הגישה בקשה נוספת לצו עשה לפירוק העגורן ולחילופין להורות על הקדמת מועד דיון ההוכחות, אך כאמור, בקשתה נדחתה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.לטענת המבקשת שגה בימ"ש קמא עת דחה את בקשתה. לטענתה, העגורן נמצא בשטח ואין בו כל שימוש; המבקשת התחייבה למסור את הדירות בחודש יולי 2016 ובאם העגורן לא יפונה לאלתר מהמקרקעין יגרמו לה נזקים כלכליים; התנהגות המשיבה בעניין הצבת העגורן בשטחה והימנעותה מפירוק מהווה הסגת גבול, הפרעה למילוי התחייבויות המבקשת, גרימת נזקים כבדים למבקשת, וביצוע עוולת גרם הפרת חוזה כלפי צדדי ג'; המבקשת מסכימה, בשלב זה, לשאת בעלות פירוק העגורן כאשר הכספים יופקדו בקופת ביהמ"ש עד לבירור התביעה לגופה.

4.דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב, דרך כלל, בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים, וכי התערבות שכזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים (ר' רע"א 2881/15 קנפלר נ' אברהם , מיום 11.05.15; רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, מיום 04.05.11).

לא מצאתי כי המקרה שלפני נכנס בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. ודוק, התביעה שנדונה בבימ"ש קמא הינה תביעה לפינוי וסילוק יד של המשיבה מהמקרקעין, כאשר המבקשת הגישה בקשה לסעד זמני לפינוי המשיבה, סעד שהינו זהה לסעדים המבוקשים בתביעה. למשיבה טענות כנגד פינויה מהמקרקעין ואף הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף אך הבקשה נדחתה תוך שנקבע כי יש לברר את טענות הצדדים ולערוך דיון ממצה בטענות המבקשת (ר' החלטת בימ"ש קמא מיום 27.03.16).

לפיכך, צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי בשלב זה, ומאחר והסעד הזמני זהה לסעד הנתבע בכתב התביעה, לא ניתן להיעתר לבקשה אלא יש לברר את המחלוקת "במלואה, לאחר שמיעת ראיות ומיצוי טענות הצדדים ע"פ סדרי הדין". במיוחד, כאשר נימוקי המבקשת בבקשתה לסעד הזמני נשענים על נימוקים ממוניים בדבר הנזקים הממוניים שיגרמו לה באם תדחה בקשתה לסעד זמני.

יתרה מכך, המבקשת הגישה בקשה למתן צו עשה זמני כאשר בקשתה נדחתה, והמבקשת הגישה בקשה נוספת למתן צו עשה זמני, וזו בשעה שלא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי בהחלטה, שכאמור אף היא נדחתה. המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה בה נדחתה בקשתה. כבר נפסק, כי אין בהגשת בקשות חוזרות ונשנות בפני הערכאה הדיונית כדי להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור עליהן (ר' בש"א 1438/08 ניצולת הקרטל בע"מ נ' מדינת ישראל, 20.02.08; רע"א 10422/07 פלקסר נ' ברנדס, 05.02.08), וככל שהמבקשת סברה כי על בימ"ש קמא היה ליתן צו עשה זמני, ומשנדחתה בקשתה הראשונה, היה עליה, למצער, להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה זו.