רע"א 6920/14 תשעה חודשים בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' פרגו) מיום 14.9.2014 אשר דחה את בקשת המבקשים לפסול חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

1.        המבקשת 1 היא חברה שעסקה בייבוא ושיווק של מוצרים לתינוקות (להלן: החברה), ומחצית מניותיה הוחזקו על ידי המבקש 2. החברה ניהלה את חשבון הבנק שלה אצל המשיב 1, בנק דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק). בשלב כלשהו הפסיק הבנק ליתן לחברה אשראי ודרש ממנה לכסות את יתרת חובה לאלתר. פעולות אלה, כך נטען, גרמו למבקשים נזקים קשים שהובילו להתמוטטות החברה ולמכירת פעילותה. עקב כך הגישו המבקשים בחודש ספטמבר 2011 תביעה נגד הבנק ונגד מנהל המרחב הרלוונטי, בה עתרו לפיצויים בסך של 5.1 מיליון ש"ח. במסגרת ההליך הגישו הצדדים חוות דעת מומחים בסוגיית הערכת שוויה הכלכלי של החברה ובסוגיית ההתנהלות הבנקאית הנטענת כלפי החברה. ביום 11.2.2013 מינה בית המשפט מומחה מטעם בית המשפט לעניין הסוגיות שבמחלוקת וביום 12.2.2013 הוא הוסיף וקבע כי המומחים מטעם הצדדים לא ייחקרו, כי חוות דעתם תיוותרנה בתיק ותועברנה למומחה מטעם בית המשפט וכי כל טענותיהם של הצדדים לעניין חוות הדעת שמורות להם. בהמשך, מינה בית המשפט את פרופ' אמיר ברנע כמומחה מטעם בית המשפט (להלן:המומחה). בעקבות המינוי הגיש המומחה הודעה לבית המשפט בה ציין, בין היתר, כי:

התמחותי בתחום 'התנהלות בנקאית תקינה' באשראים שמחולקים בסניפים או באזורים היא מוגבלת. אני מניח שבסעיף זה מדובר על תקינות הממשק בין מנהל הסניף/מנהל האזור והלקוח ונפקות הבטוחות שניתנות ללקוח על ידי אלה וזכות הבנק לסגת מהן. אינני בטוח שביכולתי לחוות דעה כלכלית על נושאים ספציפיים אלה ובודאי שאינני מוסמך לחוות דעה משפטית. [נספח 3 לבקשה]

המשיבים מצדם הודיעו לבית המשפט כי "אין מנוס מהחלפת המומחה", אך בהחלטתו מיום 11.9.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי יש לאפשר למומחה להמשיך בעבודתו (להלן: ההחלטה מיום 11.9.2013). בית המשפט קבע כי הנושאים הכלכליים שעלו מחוות דעת הצדדים מצויים בתחום מומחיותו של המומחה וכי כדי לבדוק את התנהלות הבנק בעניין הקצאת האשראי והפסקתו יש לאמוד את מצבה הכלכלי של החברה ויציבותה, בהינתן הנתונים נכון למועד מתן האשראי והפסקתו, אשר ייבחנו בחוות דעת המומחה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאחר שתינתן חוות דעת המומחה יידון נושא התנהלות הבנק על רקע חוות הדעת ויתאפשר למר קרזי, המומחה מטעם המבקשים לעניין התנהלות הבנק (להלן: קרזי), לבחון שנית את חוות דעתו על סמך הממצאים הכלכליים החשבונאיים שבחוות דעת המומחה, מבלי שיוכל לחלוק על נכונותם. בשלב הבא, כך קבע בית המשפט, הוא ישקול אם למנות מומחה מטעמו או אם מדובר בסוגיה משפטית בה יכריע בעצמו. עוד קבע בית המשפט כי נוכח התייחסותו של קרזי לנושאים שבתחום מומחיותו של המומחה מטעם בית המשפט על המומחה מטעם בית המשפט להתייחס בחוות דעתו, עד כמה שניתן, לנתונים ולמסקנות הכלכליות שהסיק קרזי מן הנתונים שאינם בתחום מומחיותו, אשר שימשו בסיס לחוות דעתו בנושא התנהלות הבנק.

ביום 22.9.2013 ובעקבות החלטתו זו של בית המשפט כתב המומחה לצדדים כי הוא מתעתד להכין חוות דעת בעניין יכולת הפירעון של החברה "ללא התייחסות לשאלת תקפות הבטחות הבנק אם ניתנו, ונוהליו" (להלן: המכתב מיום 22.9.2013) (נספח 8 לבקשה).

2.        כתשעה חודשים לאחר מכן, בחודש יוני 2014, הגיש המומחה לבית המשפט את חוות דעתו. המבקשים עתרו לבית המשפט בבקשה לפסול חלקים בחוות הדעת הנוגעים להתנהלות הבנק, בטענה כי נושא זה הוצא מפורשות מגדר הסמכתו. בהחלטתו מיום 9.7.2014 דחה בית המשפט את הבקשה "בשלב זה" והוסיף כי הואיל והמבקשים אינם מקבלים את האמור בחוות הדעת יוזמן המומחה לחקירה ולאחריה ניתן יהיה להתייחס לטענותיהם בדבר פסילת חלקים מחוות דעתו, בכפוף להפקדת סך של 3,500 ש"ח על ידי המבקשים כערובה לשכר טרחת המומחה והוצאותיו. המבקשים מצדם עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את הדיון מן הטעם שהם אינם רואים צורך לשאול את המומחה שאלות, וכן ביקשו לתת החלטה בבקשתם לפסילת החלקים מחוות הדעת ולחלופין ביקשו כי בית המשפט יורה לצדדים להתייחס לקבילות ולמשקל חלק זה בחוות הדעת בסיכומיהם. בקשה זו נדחתה אף היא ובית המשפט הורה על קיום הדיון.

3.        ביום 14.9.2014 התקיים הדיון במהלכו נחקר המומחה על חוות דעתו. בראשית החקירה שאל בא-כוח המבקשים את המומחה על האמור בהודעתו מיום 22.9.2013, וזה השיב כי מומחיותו היא "ברמת המאקרו" של אשראי בנקאי, לעומת הממשק בין עובדי הסניף ללקוח, המוכר לו פחות. בהמשך חקירתו השיב המומחה כי לגישתו פעל הבנק באופן תקין בממשק בינו ובין החברה וכן הוסיף כי לדעתו רשאי היה הבנק "לסגת מן הבטוחות שהסתמך עליהן" (פרוטוקול הדיון מיום 14.9.2014, נספח 1 לבקשה, עמ' 29-28). בתגובה, ציין בא-כוח המבקשים כי בהתייחסותו לדברים אלה פעל המומחה "בניגוד גמור" להודעה ששלח לבית המשפט.

           בשלב זה של הדיון ניתנה ההחלטה הראשונה נושא הבקשה דנן ובית המשפט קמא קבע כי "העד נשאל על הנושא הזה, השיב על הנושא הזה. ייאמר כבר עתה בכדי להסיר כל ספק בעניין, העד לא פעל בניגוד להחלטת בית המשפט, העד פעל בדיוק על פי החלטת בית המשפט" (להלן: ההחלטה הראשונה). בהמשך חקירת המומחה שב בית המשפט וקבע עוד כי המומחה פעל בדיוק על פי ההסמכה שהייתה לו ואם בא-כוח המבקשים לא קרא נכונה את מכתבו של המומחה, אין לו אלא להלין על עצמו. כמו כן קבע בית המשפט כי המומחה זומן לחקירה כדי לאפשר לבא-כוח המבקשים להשלים את שהחסיר מקריאה או הבנה לא נכונה של מכתב המומחה, וזאת על מנת שיוכל לשאול את המומחה הן לעניין מומחיותו והן לעניין "השאלות המהותיות" שרצה לשאול אותו, כפי שאכן עשה. משכך, קבע בית המשפט, הוא אינו מוכן לשמוע מפי בא-כוח המבקשים כי ניהל את הדיון מתוך הבנה שגויה של מכתב המומחה, שכן ניתנה לו האפשרות להציג למומחה את שאלותיו, טענותיו והשגותיו (להלן: ההחלטה השניה). בסיום הדיון הורה בית המשפט להעביר אל המומחה את שכר טרחתו וקצב מועדים להגשת סיכומי הצדדים.

4.        מכאן הבקשה שלפניי המופנית כלפי שתי ההחלטות המפורטות לעיל. בתמצית טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בקובעו כי המומחה פעל על פי צו המינוי, שכן צו המינוי הוציא מגדר תחולתו במפורש את סוגיית ההתנהלות הבנקאית, כפי שאף נקבע בהחלטתו של בית המשפט מיום 11.9.2013, לפיה סמכותו של המומחה מתוחמת להיבטים הכלכליים. עוד הם מלינים על כך שהחלטות בית המשפט אינן מנומקות דיין וטוענים כי גם אם התברר בדיעבד שההתנהלות הבנקאית היא בתחום מומחיותו של המומחה, לא ניתן להכשיר את חוות-דעתו בעניין זה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות ובכללן צו המינוי. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שגה בית המשפט בקובעו כי לא הבינו כראוי את מכתבו של המומחה והם מוסיפים כי בית המשפט גיבש דעתו מראש והחליט לדחות את הבקשות טרם סיום הדיון ולטענתם כפה עליהם לחקור את המומחה בלא שרצו בכך וחייב אותם בהוצאות החקירה מבלי ששמע את עמדת הצד שכנגד לעניין בקשתם לפסילת חלקים מחוות הדעת ולעניין חקירת המומחה. יתר על כן טוענים המבקשים כי המומחה לא הוסמך לקבוע כי הבנק נושא באחריות חלקית ומוגבלת לנזקם שכן מדובר בהכרעה שבסמכות בית המשפט בלבד וגם מטעם זה היה על בית המשפט לפסול חלק זה בחוות הדעת. בנוסף טוענים המבקשים, כי הכרעה בשאלת האחריות אינה יכולה לסמוך עצמה על הבנה ברמת "המאקרו" וכי המומחה מונה מראש רק לבדיקת מצבה הכלכלי של החברה.