רע"א 6904/14 פלוני ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.       בבית המשפט המחוזי בירושלים מתבררת תביעת המבקשים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). התביעה הוגשה בגין נזקים שלטענת המבקשים נגרמו להם כתוצאה מתאונת דרכים שבה היו מעורבים המבקשת 2 ושלושת ילדיה, וביניהם המבקש 1, שהיה אך בן שנתיים במועד התרחשותה של התאונה, 21.9.2006. באשר למבקש 3, בעלה של המבקשת 2 ואביו של המבקש 1, נטען, כי הוא סובל מנזק נפשי בעקבות המראות הקשים של בני משפחתו לאחר התאונה ונוכח מצבו הקשה של המבקש 1 וכי נזק זה הוא בר פיצוי לפי פסק הדין ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: הלכת אלסוחה). לכתב תביעתם צירפו המבקשים בקשה למינוי מומחים רפואיים שונים. כפי שיפורט להלן, בית משפט קמא (כב' השופט ר' וינוגרד) קיבל את הבקשה ביחס לחלק מהמומחים שמינויים התבקש ודחה אותה ביחס למומחים אחרים.

המבקש 1 - בית משפט קמא קיבל את הבקשה למינוי מומחים בתחומי  הנוירולוגיה, האורתופדיה, הפלסטיקה ואף-אוזן-גורן. בית משפט קמא דחה את הבקשה למינוי מומחים בתחום הריאות, העיניים והשיניים מהטעם ש"אין ראשית ראיה" למינוי מומחים בתחומים אלה. באשר למינויו של מומחה בתחום השיקומי נקבע, כי "בקשה זו תיבחן לאחר שיעמדו לפני בית משפט כל חוות הדעת".

          המבקשת 2 - בית משפט קמא קיבל את בקשתה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אך הורה כי היא תישא בעלות המומחה בתחום זה. בית המשפט דחה את בקשתה למינוי מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה בקבעו כי התיעוד הרפואי שהוצג בעניינים אלה אינו מקים ראשית ראיה למינוי מומחים בתחומים אלה.

            המבקש 3 - בעניינו של מבקש זה, אשר לא היה מעורב ישירות בתאונת הדרכים, התבקש מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה וזאת לפי הלכת אלסוחה. בית משפט קמא דחה בקשה זו בקבעו, כי המסמך שהציג המבקש 3 כדי לתמוך בבקשתו אינו "מתאר מצב העשוי לבוא בשעריה של הלכת אלסוחה" שכן "הלכת אלסוחה דורשת קיומו של נזק נפשי שיעלה כדי נכות צמיתה בשיעור של 15% לפחות" ואילו האמור במסמכים שהציג המבקש, שמעוררים קשיים נוספים, אינו מעיד על מצב נפשי בר פיצוי לפי הלכת אלסוחה.

טענות הצדדים

2.       בבקשתם מלינים המבקשים על החלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשתם למינוי מומחים בעניינם של המבקשים 1 ו-3 בתחומים שפורטו לעיל, וכן על כך שהורה שהמבקשת 2 תישא בעלות מינוי המומחה בתחום הפסיכיאטריה. לטענת המבקשים, בקשותיהם למינוי מומחים בתחומים הנזכרים נתמכו במסמכים המקימים ראשית ראיה ויותר מכך למינוי מומחים בתחומים אלה. נטען, כי החלטת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה לנקוט בגישה מקלה בכל הנוגע למינוי מומחים רפואיים בתביעה המתבררת לפי חוק הפיצויים, כך שדי שיוצג "כל קצה קצהו של הראיה לצורך המינוי", שכן אחרת תחסם דרכו של התובע להוכיח את טענותיו. כאמור, המבקשים מלינים גם על החלטת בית משפט קמא כי המבקשת 2 תישא בעלות מינויו של מומחה פסיכיאטרי בעניינה. בין היתר מדגישים המבקשים את מצבם הכלכלי הקשה, שבגינו נאלצו אף לעזוב את ישראל ולשוב לשוודיה, לאחר שעלו לארץ ממדינה זו כשנתיים לפני התאונה. עוד מדגישים המבקשים, כי נוכח התיעוד הרפואי המשמעותי התומך בבקשת המבקשת 2 למינוי מומחה בתחום זה, ונוכח הוראות הפסיקה (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ(30.5.2012), להלן: עניין פלונית) - לא היה מקום להטיל על המבקשת 2 לשאת בעלות המומחה. באשר למינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטרי בעניינו של המבקש 3, טוענים המבקשים כי לא היה מקום לקבוע כי מצבו של המבקש 3 אינו בא בגדרה של הלכת אלסוחה בטרם נקבע מהי דרגת הנכות ממנה הוא סובל. עוד נטען בהקשר זה, כי אף אם המסמך שהוצג כתמיכה לבקשתו של המבקש 3 הוא "מוזמן" ונערך על-ידי "מי שאינו בעל מקצוע רפואי בישראל" יש להתייחס לאמור בו ביחס למצבו הנפשי של המבקש 3.

3.       בפתח תשובתה לבקשה טוענת המשיבה כי דינה להידחות על הסף שכן הוגשה באיחור. נטען, כי החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 10.9.2014, ובהעדר טענה מצד המבקשים בדבר מועד קבלתה על ידם, יש להניח כי ההחלטה נמסרה להם במועד בו ניתנה. כיוון שהבקשה הוגשה ביום 19.10.2014 הרי שהיא הוגשה באיחור.

          מוטב היה למשיבה שלא לטעון טענה זו. בהתחשב בימי פגרת הסוכות, הרי שגם אם ההחלטה התקבלה אצל המבקשים במועד בו נחתמה (וכיוון שההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, סביר יותר שנמסרה למבקשים במועד מאוחר יותר), בקשת רשות הערעור הוגשה במועד.

4.       גם לגופם של דברים טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. נטען, כי בדין נדחתה בקשת המבקש 1 למינוי מומחים בתחום הריאות, השיניים והעיניים, שכן לא עלה בידי המבקשים להצביע על תיעוד רפואי מספק שיצדיק מינויים של מומחים בתחומים אלה. לטענת המשיבה, התיעוד הרפואי שהומצא לתמוך בבקשת המבקש 1 בתחומים הנזכרים נערך בסמוך לאחר התאונה, שכאמור, התרחשה כבר בשנת 2006. מעבר לכך לא הוצג כל מסמך המעיד על טיפול וכד'. ביחס להשגות המבקשים על כך שבית המשפט הורה שהמבקשים הם שיישאו בעלות המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי שימונה בעניינה של המבקשת 2 טוענת המשיבה, כי בהתחשב בכך שהמבקשת 2 לא תמכה את בקשתה בעניין זה בתיעוד רפואי מתאים, אלא אך בחוות דעת "אסורה" לטענתה, הרי שבנסיבות ההחלטה להשית על המבקשים את עלות המומחה מאזנת נכונה בין השיקולים השונים הצריכים לעניין. כן נטען, כי מאחר שטענות המבקשים בדבר מצבם הכלכלי נטענו בעלמא ובלי תימוכין, הרי שגם אין בנימוק זה כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא. לבסוף, טוענת המשיבה כי אכן לא היה מקום למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי בעניינו של המבקש 3. נטען, כי המבקש 3 ביסס את בקשתו על מסמך מוזמן, המהווה חוות דעת אסורה, כך שאין בו - לא בתכנו ולא בטיבו - כדי להוות ראשית ראיה שנגרמה למבקש 3 פגיעה המכניסה אותה לגדרה של הלכת אלסוחה.