רע"א 6859/16

השופט צ' זילברטל:

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 10.7.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב, א' שוורץ ו-ה' סילש) ברע"א 62310-10-15, בגדרו התקבל, לאחר מתן רשות, ערעור המשיבה על פסק דינו מיום 20.9.2015 של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט) ברע"צ 54049-04-15, אשר דחה את ערעור המשיבה על החלטתה מיום 15.4.2015 של לשכת ההוצאה לפועל בפתח תקוה (כב' הרשמת מ' שכנר; להלן: הרשמת) בתיק 20-13224-14-7, אשר קבלה את בקשת המבקשת בטענת "פרעתי". מדובר, אפוא, ב"גלגול רביעי".

רקע והליכים קודמים

1. ביום 13.8.2013 הגישה המשיבה נגד המבקשת תביעה כספית על סכום של 2,922,773 ש"ח. במסגרת הסכם גישור שנחתם ביום 1.7.2014, הוסכם כי המבקשת תשלם למשיבה סכום של 828,930 ש"ח (להלן: סכום הפשרה) תוך שלושים יום מהמועד בו יינתן להסכם תוקף של פסק דין. עוד נקבע בהסכם הגישור, בין היתר, כי במקרה שהמבקשת לא תעביר למשיבה את סכום הפשרה עד המועד האמור: "יעמוד מלוא סכום התביעה לפירעון מיידי בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה" (פסקה 3).

           ביום 8.7.2014 קיבל הסכם הגישור תוקף של פסק דין. משלא שילמה המבקשת את סכום הפשרה בתוך פרק הזמן המוסכם, ביום 1.9.2014, בחלוף 55 ימים ממועד אישור הסכם הגישור, פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל על מלוא סכום התביעה. ביום 7.9.2014, 32 ימים לאחר המועד האחרון לתשלום סכום הפשרה, העבירה המבקשת סכום זה למשיבה, וביום 1.10.2014 הגיעה לידי המבקשת אזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

2. ביום 20.10.2014 הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. בין היתר נטען על-ידי המבקשת, כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל עולה כדי עמידת המשיבה על קיום זכות בחוסר תום לב ותוך ניסיון לא נאות לקבל תשלומים מוגדלים מהמבקשת. בהקשר זה נטען, כי לא ניתנה כל התראה מצד המשיבה בדבר פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, והמבקשת שילמה את סכום הפשרה טרם שנודע לה על פתיחת התיק.

           המשיבה מצדה טענה כי התיק נפתח בהתאם לפסק דין המחייב את המבקשת בתשלום מוסכם בהתאם ללוח זמנים מוסכם, כאשר אין חולק כי המבקשת השתהתה בביצוע התשלום. המשיבה סברה כי אין זה בסמכותה של הרשמת לסטות מהוראות פסק הדין, שכן תהיה בכך משום התערבות בחופש החוזים של הצדדים.

           הרשמת קיבלה את בקשת המבקשת, וקבעה כי בחינת קיום התנאים להפעלת הסנקציה שנקבעה על-ידי בית המשפט, כמו גם הערכת מידת תום ליבה של המשיבה בהפעלת הסנקציה, נתונים לשיקול דעתה. בהקשר זה הוטעם, כי על בעל דין לנהל את ענייניו בתום לב, לרבות מתן פרק זמן סביר לחייב לפרוע את חובו טרם פנייה להליכי ההוצאה לפועל. על כן, נקבע, בין היתר, כי בנסיבות העניין, מדובר בהפרה מזערית מצד המבקשת שלא גרמה למשיבה כל נזק, בשים לב לכך שהמבקשת היא גוף מנהלי שאצלו עשויות להתרחש תקלות מהסוג האמור. נוכח האמור, קבעה הרשמת כי המהלך בו נקטה המשיבה, להפעלת הסנקציה על מלוא סכום התביעה, לוקה בחוסר תום לב.

3. כלפי החלטת הרשמת הגישה המשיבה ערעור לבית משפט השלום, וטענה כי החלטה זו עומדת בניגוד למוסכם בין הצדדים וניתנה בחוסר סמכות, שכן ניתן להסכם הגישור תוקף של פסק דין. מנגד, המבקשת טענה כי אין בהחלטת הרשמת כדי לבטל או לשנות את ההסכם, ומדובר בהחלטה סבירה, המאזנת כראוי בין קיום הזכות שקמה למשיבה במסגרת ההסכם לבין עמידתה בחוסר תום לב על מימוש זכותה זו.