רע"א 65770-06-17 בויראת ואח' נ' בוויראת ואח'

1. בתיק זה הוגשה בקשת רשות ערעור (להלן: "הבקשה") על החלטת בית המשפט השלום בחדרה בת"א 30054-12-12 (כבוד השופט א' סלאמה) אשר ניתנה ביום 29.05.17 ושבה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לדחיית תביעתם של המשיבים מס' 1-2 כנגדם, על הסף, תוך חיובם בהוצאות (להלן: "ההחלטה").

רקע עובדתי

2. ביום 16.12.12 הוגש בבית משפט קמא כתב תביעה של המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים") כנגד המבקשים בגין אירוע שאירע ביום 17.05.05 (להלן: "האירוע"), וביום 28.04.14 הוגש כתב תביעה מתוקן, שביחס אליו נידונה בקשת המבקשים לדחות את תביעת המשיבים כנגדם על הסף.

3. בכתב התביעה המתוקן תואר האירוע במסגרתו נטען כי המשיב מס' 2 הותקף בידי קרוביו של המבקש מס' 1, שכנגדם אף הוגש כתב אישום בגין תקיפה זו.

4. מכל מקום בעקבות האירוע הוגשו תלונות הדדיות במשטרה, ועל פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, המבקש מס' 1,הגיש תלונת שווא במשטרה ובה טען כי המשיבים 1 ו-2 תקפו אותו והמבקש מס' 2 שהינו בנו של המבקש1,אימת את תלונת אביו בהודעה שקרית שמסר במשטרה ,ועל בסיס תלונת המבקש 1 והודעת המבקש מס' 2, הועמדו המשיבים 1 ו-2 לדין ,כאשר בכתב האישום נטען כלפי המשיב מס' 2 כאילו הכה באמצעות מקל של טוריה את המבקש מס' 1, וכלפי המשיב מס' 1 נטען כי הוא הכה באמצעות ברזל את המבקש מס' 1.

5. שני המבקשים העידו כנגד המשיבים בהליך הפלילי, ואולם בית המשפט זיכה את המשיבים, תוך שהוא קובע בין היתר כי המבקש מס' 1 ששימש כעד התביעה המרכזי "הינו בלתי אמין לחלוטין, שלא ניתן לקבוע על פי עדותו וגרסאותיו המרובות ממצאים כקבוע בעובדות כתב האישום" וביחס למבקש מס' 2 נקבע כי:"דהיינו , גם גירסת בנו של המתלונן הינה בלתי אמינה לחלוטין...".

6. עוד נטען בכתב התביעה כי המבקש מס' 1 לא הסתפק בהגשת תלונת שווא כנגד המשיבים במשטרת ישראל, אלא פעל גם כנגד המשיב מס' 2 בלשכת עורכי הדין, וזאת באמצעות הגשת תלונות שווא שנועדו למנוע מהמשיב מס' 2 להתקבל להתמחות ולגשת לבחינות לשכת עוה"ד, ולטענת המשיבים פעולות המבקש מס' 1 גרמו למשיב מס' 2 עיכוב של 4 שנים בתחילת עבודתו כעו"ד.

7. המשיבים טענו בכתב התביעה המתוקן כי כתוצאה מההליכים שיזמו המבקשים , נגרמו להם נזקים רבים והוצאות לרבות פגיעה בשם הטוב, הוצאות משפטיות, עיכוב קבלת רשיון עוה"ד של המשיב מס' 2 ועוד',ולאור העובדות שפורטו בכתב התביעה המתוקן, טענו המשיבים כנגד מדינת ישראל כי לא היה מקום כלל להגשת כתב אישום כנגד המשיבים, וכנגד המבקשים נטען כי הגישו תלונות שווא והעידו עדות שקר בבית המשפט, ולפיכך נדרשו מדינת ישראל והמבקשים ביחד ולחוד לפצות את המשיבים על כל נזקיהם אשר הוערכו בסכום כולל של 1 מיליון ₪.