רע"א 6534/14 פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הביטחון

א.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ח' וינבאום-וולצקי) בע"ו 44885-12-13 מיום 28.8.14, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה לעררים (להלן הור"ע) מיום 6.11.13. עניינה של הבקשה – טענתו של המבקש, כי קיים קשר סיבתי בין נכותו המוכרת על ידי המשיב – תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD), שנגרמה למבקש בעקבות שירותו הצבאי – לבין מחלות הסוכרת והסכיזופרניה, שבהן לקה בשנים מאוחרות יותר.

רקע והליכים

ב.            המבקש, יליד 1962, התגייס לצה"ל בשנת 1980 ושירת כתותחן עד לשחרורו בשנת 1983. במהלך שירותו לחם במלחמת שלום הגליל; בשנת 1989 הגיש תביעה להכרה בנכות PTSD בעקבות אירועים טראומתיים שחוה במהלך הלחימה. תביעתו התקבלה, וביום 27.5.92 נקבעה לו דרגת נכות בשיעור 10%. בשנים שלאחר מכן חלה למרבה הצער הידרדרות במצבו הפיסי והנפשי של המבקש – בשנת 2000 אובחנה אצלו מחלת הסכיזופרניה, שבעקבותיה אף אושפז בכפיה. בשנת 2007 התפתח נמק ברגלי המבקש, שהביא לכריתת רגלו הימנית מתחת לברך וכריתת בוהן ברגלו השמאלית, ובמהלך אשפוזו אובחנה אצלו מחלת סוכרת מסוג 2 (Type 2 diabetes), על רקע תורשתי; בהמשך אף מונו אחיו ואחותו כאפוטרופוס על רכושו וגופו. נוכח מצבו, זקוק המבקש כיום לעזרה סיעודית מתמדת, ולא שב לשגרת חייו בשל מחלותיו.

ג.            ביום 10.12.07 הגיש המבקש למשיב בקשה להכיר בהחמרת מצבו על רקע המחלות הנוספות שאובחנו. בהחלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון נקבע, כי אכן הוחמר מצבו הפוסט-טראומתי של המבקש, אך אין קשר בין מצבו זה למחלותיו הנוספות; עם זאת, בשל ההחמרה במצבו, הועלה שיעור נכותו של המבקש בגין PTSD ל-30%. ערעור שהגיש המבקש לור"ע נדחה בהחלטה מיום 25.03.09, וערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נמחק ביום 4.2.10 (ע"ו 1726/09, פסק דינה של השופטת ד' גנות). ביום 24.10.10 פנה המבקש למשיב בבקשה נוספת להכיר בהחמרת מצבו, בטענה כי תחלואיו השונות נובעות מפגימת ה-PTSD, המוכרת על ידי המשיב. בתמיכה לתביעתו צירף חוות דעת מטעם פרופ' מיכה רפופורט, שבה נאמר כי האסכולה הרפואית המקובלת רואה בדחק נפשי גורם למחלת הסוכרת, וכי מחלתו של המבקש הופיעה על רקע הפרעת ה-PTSD. הועדה הרפואית מדרג ראשון קיימה שני דיונים בעניינו של המבקש, וביום 29.3.12 הודיעה לו על דחיית התביעה; בהחלטתה נאמר, כי מחלות הסכיזופרניה והסוכרת שלקה בהן לא נגרמו בשל תסמונת ה-PTSD, וכי ההחמרה במצבו הנפשי נובעת ממחלת הסכיזופרניה, ולא מהפרעת ה-PTSD. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לור"ע, אליו צירף חוות דעת מטעם פרופ' עמיחי לוי, שלפיה יש והפרעת PTSD מתפתחת לכדי מחלת הסכיזופרניה, וכי כך אירע בעניינו של המבקש. ביום 25.12.12 נבדק המבקש, וקוים דיון בערעורו; כן התקיימו שני דיונים נוספים; הראשון הוקדש לקשר הסיבתי בין הפרעת ה-PTSDלמחלת הסכיזופרניה, והשני עסק בקשר הנטען שבין ה-PTSD לבין מחלת הסוכרת. ביום 29.10.13 ובתום הדיון השלישי נדחה ערעור המבקש. בהחלטה נאמר, בין היתר, כי חוות הדעת של פרופ' לוי התייחסה לנפגעי PTSD עם סימנים פסיכוטיים המהווים חלק מאבחונם, ואילו בעניינו של המבקש, לצד תסמיני ה-PTSD, אובחנו תסמינים פסיכוטיים שאין להם קשר לסיטואציה הטראומתית, וגם אינם אופייניים ל-PTSD; אשר לסוכרת ציינה הועדה, כי מחבר חוות הדעת בהקשר זה התבסס על ספרות שאינה רלבנטית לענייננו, המתייחסת לסוכרת מסוג 1, בעוד המבקש אובחן כאמור בסוכרת מסוג 2. עוד נאמר, כי אמנם קיימת עמדה רפואית הקושרת בין מצבי דחק למחלת הסוכרת, אך אין בחומר הרפואי כדי ללמד על קיומה של "אסכולה" המחזיקה בעמדה זו.

ד.            המבקש עירער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי; ערעורו זה נדחה בפסק דין מיום 28.8.14, שבו צוין, כי הור"ע קיימה – על פני שלוש ישיבות נפרדות – דיון מפורט בעניינו של המבקש, הן ביחס למחלת הסוכרת, והן באשר למחלת הסכיזופרניה, וזאת תוך עיון מעמיק בחוות הדעת שהוגשו. בית המשפט פירט את עיקרי דיוניה של הועדה בנושאים הללו. הוטעם, כי הועדה שמעה הן את המבקש, הן את בא כוחו והן את אחיו, והשקיעה את מירב מאמציה בעניינו; וזאת, בעוד לא אחת נמתחת ביקורת כלפי הועדות הרפואיות, שלפיה אינן משקיעות זמן די הצורך לעיון בחוות דעת רפואיות  המוגשות להן ולקיום דיון מעמיק בהן, ומתכנסות לעתים בפער זמנים גדול מן הרצוי.

הבקשה

ה.           בבקשה נטען, כי שגתה הועדה בקביעתה, שלפיה אין אסכולה רפואית להוכחת הקשר הסיבתי בין מחלת ה-PTSD לבין מחלות הסוכרת והסכיזופרניה; ובנוסף, כי אף בהיעדר קיומה של אסכולה, פתוחה הדרך בפני המבקש להוכחת קשר סיבתי קונקרטי בעניינו, ואילו הועדה לא נתנה דעתה לכך בהחלטתה. בהמשך לכך מפנה המבקש למקרה אחר שבו, לפי הטענה, הכיר קצין התגמולים בקשר סיבתי בין הפרעת PTSD לבין התפתחות מאוחרת של מחלת הסכיזופרניה. בנוסף נטען, כי מצבו הנפשי הירוד של המבקש – שמקורו בהפרעת ה-PTSD – גרם לו לניהול אורח חיים לא בריא, באופן שהביא לידי התפתחותה של מחלת הסוכרת. מוסיף וטוען המבקש, כי שאלת הקשר הסיבתי בין מחלה לבין שירות צבאי היא שאלה שבמשפט, המסורה להכרעתו הסופית של בית המשפט, וכי היה על בית המשפט המחוזי לבחון שאלה זו. עוד טוען המבקש, כי פרק הזמן שחלף מעת הגשת הערעור ועד למתן ההכרעה בעניינו – כשנה וחצי – אינו סביר, וגרם לו עיוות דין. לבסוף, ובמישור הכללי נטען, כי מנגנון קביעת הנכות מפלה לרעה את ציבור הנכים, שכן אין ניתנת להם הזדמנות להגיב לקביעות הועדה הרפואית ביחס לחוות הדעת הרפואיות; וכי ראוי לתקן את סדרי הדיון, בדרך של מתן הזדמנות לנכה המערער לומר את "המלה האחרונה" בטרם הכרעת הועדה.

תגובת המשיב