רע"א 6495-12-16 כהן נ' בן אהרון ואח'

בפניי בקשת רשות לערער.

1. הבקשה סבה על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת, סגנית הנשיאה ד' פיינשטיין) מיום 1.11.16, בה (א) נדחתה בקשת המבקש לבטל החלטה קודמת (19.6.17), בה הותר תיקון כתב תביעה, על דרך של צירוף המבקש כנתבע, ו – (ב) בית המשפט איפשר לנתבעים בהליך להגיש חוות דעת של מומחה תוך 45 ימים, וקבע כי בהמשך לכך ימנה מומחה מטעם בית המשפט. הבקשות ניתנו במסגרת תביעה, אשר עניינה בתשלום דמי שכירות.

2. דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא היא, כי מדובר בהחלטות דיוניות, הנופלות בליבת סמכותה של הערכאה הדיונית בניהול ההליך שבפניה. ברגיל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות מסוג זה. לאחר שנתתי דעתי לטענותיו של המבקש, על רקע החומר הרב שהוגש, לא מצאתי, כי מדובר באחד מן המקרים החריגים, בהם התערבות כאמור נחוצה או מתחייבת. אפרט בקצרה את שיקוליי.

3. בקשתו של המבקש לביטול החלטה הייתה מבוססת בעיקרה על טענת מרמה. נטען כי המשיב החליף במרמה ובהטעיה חמורה את זהות הגורם אותו הוא מבקש לצרף כנתבע. מן הבחינה הראייתית, הטענה התבססה על שוני במספר תעודת הזהות של הצד שצורף, בין הבקשה לצירוף נתבע ובין התגובה לתגובה שהגיש המשיב בגדרה. קביעת בית משפט קמא, כי אינו מתרשם כי הייתה כוונה להטעות, מקובלת עליי. בהקשר זה, לא הונחה תשתית, בכמות ובאיכות, העשויה לתמוך בטענה החמורה של מרמה או כוונת הטעייה. על פי התשתית שהונחה, לא ניתן בשלב זה לשלול את האפשרות, כי מדובר בטעות בעלת אופי טכני. במצב זה, אין עילה להתערב בהחלטה לדחות את הבקשה לביטול החלטה, בקשה אשר במרכזה עמדה טענת המרמה.

4. המבקש טוען, כי בהחלטתו בית משפט קמא הורה על הרמת מסך. אין ממש בטענה זו. בית המשפט לא הורה על הרמת מסך, כי אם הותיר בעינה החלטה לאפשר צירוף צד, על רקע טענה כאמור. לעיצומם של דברים, אין מקום לדיון מפורט לגופן של הטענות להרמת מסך או לאחריות אישית. מדובר בשלב מקדמי, שעניינו תיקון כתבי טענות. אין מקום בשלב זה לקבוע מסמרות לגבי הטענות שעלו. גם אין מקום בשלב זה להעריך משקל או דיות של ראיות. די בכך, שבפי בעל הדין טענות ראויות לבירור, על מנת להתיר את הצירוף המבוקש, וזאת על מנת שיועמדו בפני בית המשפט יוכל להכריע "ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (ראו תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

5. עיון בטענות הצדדים, לרבות בבית משפט קמא, מלמד כי בנטל בסיסי זה עמד המשיב. אכן, מפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא (ראו הערת בית המשפט בעמוד 9, שורה 1) עולה כי בית המשפט התרה במשיב כי לא פשוט להרים מסך, וכי הוא מסתכן בהוצאות. ברם, אין בכך כדי ללמד כי טענות המשיב, אם וככל שיוכחו, אינן מגלות עילה, במידה שהייתה עשויה להצדיק את דחיית הבקשה לצירוף (או את ביטולה). אוסיף, כי מדברי ב"כ המשיב בדיון עולה, כי בניגוד לטענות המבקש, לא נזנחה הטענה להרמת מסך (פרוטוקול הדיון, עמוד 9, שורות 3 – 4).

6. אוסיף, כי אין מדובר במקרה של צירוף צד בשל העובדה שיש בידו מידע רלוונטי להתדיינות, כי אם בצירוף אשר נועד להביא לקבלת סעד מן הנתבע שצורף. אף אין מקום, בנסיבות העניין, לפיצול ההתדיינות ולהפניית המשיב לנתיב של התדיינות נפרדת מול המבקש. במצב זה, אין בהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 2228/15 ג'י. טי. אס פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ (19.7.15), אליה מפנה המבקש, כדי לסייע בידו.

7. אשר לטענה כי בית המשפט לא נימק את החלטתו, הרי שניתנה הנמקה תמציתית, העולה בקנה אחד עם מהותה של השאלה שעמדה להכרעה. לא מצאתי כל פגם בהחלטה גם מבחינה זו. כמוסבר לעיל, החלטתו של בית המשפט עולה בקנה אחד עם אמת המידה שנקבעה בדין, בדבר צירוף צד. כפי שעוד הוסבר לעיל, לא היה מקום, בשלב זה, לדיון מפורט בטענות הצדדים לגופם של דברים.

8. אשר לנושא המומחים. לטענת המבקש, בית המשפט קמא ביטל ללא נימוק החלטה קודמת בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט ואי הצגה של חוות דעת משיב בפני המומחה. המבקש אינו מפנה להחלטה כאמור ולא מצרף אותה. הוא גם אינו מצרף את ההסדר אשר לטענתו הושג לעניין זה. אף מעיון בפרוטוקול קודם (31.3.16) לא עולה הסכמה או החלטה לעניין זה. המדובר בנושא דיוני, לגביו נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב. לא מצאתי, במצב זה, כל עילה להתערב אף בעניין זה.

9. סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪, אשר ישולם מתוך הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט. סכום זה משקף את היקף העבודה שנדרש בהליך, ואת מכלול הקביעות לעיל. יתרת הפיקדון תושב למבקש.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ז, 09 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: