רע"א 6246/16 עיריית קריית שמונה נ' יצחק בוזורגי ואח'

א.           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ר' גלפז מוקדי) ברע"א 22138-05-16 מיום 11.7.16, במסגרתו נתקבלה בקשת רשות ערעור המשיב על החלטת בית משפט השלום בטבריה (השופטת ב' לכמן) בת"א 53173-04-15 מיום 21.4.16. עניינה של הבקשה – מחיקת תביעת נזיקין על הסף.

רקע והליכים קודמים

ב.            ביום 4.9.12 הגיש המשיב תביעת נזיקין כנגד המבקשת ושתי נתבעות נוספות בגין תאונה שהתרחשה ביום 23.8.06 ובה נפגע המשיב באצבעו, שעה שכיסח דשא בהתנדבות בחצר גן ילדים בקריית שמונה שבו התחנך בנו (להלן: התביעה המקורית). ביום 17.6.13 פסק בית משפט השלום בטבריה (השופטת ב' לכמן) בת"א 8924-09-12 לטובת המשיב בהעדר הגנה. נקבע כי המבקשת, שהיא מפעילת הגן, נושאת באחריות הנזיקית ועל כן חויבה לפצות את המשיב בסך 1,084,400 ₪ בתוספת הוצאות. ביום 13.4.14 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בטבריה (השופטת א' אבו-אסעד) בת"א 8924-09-12 בקשה לביטול פסק הדין, וזו נדחתה בהחלטה מיום 29.6.14. בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ד' צרפתי) ברע"א 981-08-14 מיום 7.9.14. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת על ידי המבקשת בפני בית משפט זה ברע"א 6820/14, שנדחתה על ידי בהחלטה מיום 5.1.15. אביא מתוך פסקה ו' להחלטה:

"בנדון דידן, לא הציגה המבקשת הסבר מניח את הדעת לשרשרת מחדליה: אי הגשת כתב הגנה, אי הגשת בקשה לארכה להגשת כתב הגנה, והגשת בקשה לביטול פסק הדין כעבור עשרה חודשים(!). אין מנוס מהצטרפות להתרשמות בית המשפט המחוזי כי התנהלותה של המבקשת בהליך דנא מעידה על הקלת ראש בבית המשפט ובמשיב, ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה. שני בתי המשפט לא התרשמו כי עלה בידי המבקשת להראות שלסיכויי ההגנה ממשות, ומשכך אפילו היה בידה של המבקשת  להציג הסבר משכנע למחדליה, ולא כך היה, אין סיכויי ההגנה תומכים בביטול פסק הדין. לא אכחד כי לא נעלם ממני ההיבט של ממון הציבור, אך גם אם יתכן כי המשיב זכה במידת מה ביתר (ואיני נוטע מסמרות, בודאי משלא נתבקשה תשובה), דומני בנסיבות, כי הכף נוטה כנגד הבקשה. גם לא נמצא טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול בחלוף פרק זמן ממושך לאחר מתן פסק הדין, ואין מדובר אלא בביטוי נוסף של התנהלותה הלא מכבדת והלא מכובדת של המבקשת. בדין איפוא לא הסתפק בית משפט השלום בהטלת הוצאות תוך קימום התביעה, והחליט באשר החליט."

ג.            ביום 30.4.15 הגישה המבקשת שתי תביעות חדשות לבית משפט השלום. האחת הוגשה כנגד המשיב ובא כוחו בתביעה המקורית, ובה עתרה המבקשת להצהיר על בטלותו של פסק הדין שניתן במסגרתה. תובענה זו נמחקה בהסכמה בהתאם להמלצת בית המשפט. התביעה השנייה עסקה בהשבת הכספים ששילמה המבקשת בדמות הפיצוי והוצאות המשפט, עקב תוצאות פסק הדין אשר ניתן לשיטתה בשגגה (להלן התביעה הנוכחית). תביעה זו הוגשה כנגד המשיב ובא כוחו עו"ד אפרים כהן, לצד נתבעים נוספים (חברת הביטוח כלל ובא כוחה, סוכני הביטוח אשר תיווכו בינה לבין חברת הביטוח, הגננת ומעסיקתה). בתביעה נטען בין היתר שהכרעת בית המשפט בסוגיית האחריות בנזיקין נעדרה התייחסות לשאלות משפטיות ועובדתיות כבדות משקל, וכי למבקשת לא "ניתן יומה" להתגונן. בכלל זאת הועלתה טענה לפיה ההכרעה התבססה על תיעוד כוזב של האירוע, אשר הושג, כך הטענה, במרמה על ידי המשיב. כמו כן, טענה המבקשת כי המשיב הסתיר ממנה מידע חיוני באשר להארכתו של מועד הגשת כתב ההגנה באופן שהטעה אותה, ועל כן פגע ביכולתה להתגונן – פעולה אשר הניבה לשיטתה תוצאה של מתן פסק הדין בהיעדר הגנה. ביום 31.5.15 הגישו המשיב ועו"ד כהן בקשה למחיקת התביעה נגדם על הסף, בטענה כי עילותיה זהות לאלה שכבר נדונו והוכרעה בגדרי התביעה המקורית. בהחלטה מיום 21.4.16 הורה בית המשפט למחוק את התביעה כנגד עו"ד כהן, אולם דחה את טענת המשיב כי הכרעת פסק הדין המקורי במחלוקת הנזיקית יוצרת מעשה בית דין כלפיו לעניין התביעה הנוכחית. נקבע, כי עילות התביעה בשתי התובענות שונות הן, ולפיכך אין מתקיים השתק עילה. עוד הוחלט, כי הואיל ופסק הדין המקורי ניתן בהיעדר הגנה, חלק מן הסוגיות שהועלו בתביעה הנוכחית לא הוכרעו במסגרתה ומשום כך אין הוא מקים השתק פלוגתא. 

ד.            על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שעניינה ביטול החלטת בית משפט השלום אשר דחתה את הבקשה לסילוק התביעה נגדו. ביום 11.7.16 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, דן בבקשה בהסכמה כבערעור והחליט לקבלו. נקבע כי חלה דוקטרינת "מעשה בית דין", בשל קיומו של השתק פלוגתא. נפסק כי מתקיימים ארבעת התנאים המקימים השתק פלוגתא (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 141 (1991); להלן זלצמן): הפלוגתא העולה בכל אחת מהתביעות היא אכן אותה פלוגתא, מבחינת רכיביה העובדתיים והמשפטיים; התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההליך הראשון, ולבעלי הדין "היה יומם" בבית המשפט ביחס אליה; ההתדיינות נסתיימה בהכרעה של בית המשפט באותה פלוגתא, שנתקבלה בקביעת ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. בתוך כך, צוין כי במתן אפשרות לתת למבקשת להעלות את טענותיה במסגרת התביעה יהא משום הענקת "יתרון בלתי הוגן, הזדמנות לשיפור מצבה, 'בדלת האחורית'" (רע"א 22138-05-16, פסקה 14). בית המשפט דחה גם את טענת המבקשת ביחס להשפעת המשיב וצדדים נוספים לתביעה הנוכחית על יכולתה להגיש את כתב ההגנה במועדו, וכן את הטענה כי המשיב זכה בתביעה המקורית במרמה עקב הצגת תיעוד כוזב של האירוע הנזיקי. הוחלט, כי הגם שעילות אלה לא נדונו בתביעה המקורית, היה על המבקשת להעלותן במסגרת בקשת רשות הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי עקב דחיית בקשתה להארכת מועד, או למצער בבקשת רשות הערעור הנוספת אשר הוגשה לבית משפט זה.

בקשת רשות הערעור

ה.           עניינה של בקשה זו ביטול החלטת בית המשפט המחוזי והשבת החלטת בית משפט השלום על כנה, וכן חיוב המשיב בהוצאות המבקשת בשני הליכים אלה. בבקשה נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי התעלמה מן הטענות שהעלתה המבקשת בנוגע להכרעה בתביעה המקורית בהיעדר הגנה – דהיינו, שפסק הדין הושג במרמה וכי המשיב הטעה את המבקשת באשר למתן ארכה להגשת כתב הגנה. לשיטת המבקשת, יש בכוחן של טענות אלו לפתוח את הדלת לדיון בתביעה, חרף קיומו של מעשה בית דין. כן, מוטעם, כי מחיקת תביעה על הסף מהוה סעד מרחיק לכת, אשר יש להעניק במשורה ובמקרים חריגים בלבד. בנסיבות דנא, כך טוענת המבקשת, ראוי כי התביעה הנוכחית תידון בפני בית המשפט ולא תידחה על הסף.