רע"א 6230/14

 א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא ש' וסרקרוג) מיום 30.6.14 בע"א 12646-04-14, ועל החלטה מתקנת מיום 9.7.14. בפסק הדין התקבל ערעור המשיבה על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (השופטת מ' קלמפנר-נבון) בת"א 43925-02-13 מיום 19.3.14, בו נדחתה תביעתה בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, והיא חויבה בתשלום שכר טרחה והוצאות. 

רקע והליכים

ב.        ביום ה-20.12.12 ערכה המשיבה קניות במרכז קניות השייך למבקשת. לטענתה, בין המוצרים שקנתה היה בקבוק אקונומיקה פגום, ללא תוית וללא סוגר ביטחון על פקק הבקבוק, וכאשר העבירה את המוצרים מעגלת הקניות לתא המטען שברכבה, נפתח הפקק והאקונומיקה הותזה לעברה ולעבר בן זוגה שעמד לידה, ובין היתר פגעה בשתי עיניה. עקב כך, פנתה המשיבה לטיפול רפואי במרפאה ומשם נשלחה בדחיפות לבית חולים, בו טופלה בטיפול תרופתי ובחבישה. לאחר האירוע פנתה המשיבה למבקשת וזו הכחישה חבותה וסירבה למסור את פרטי היצרן או היבואן של בקבוקי האקונומיקה. אז הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בהתאם לסעיף 2(א) ו-2(ג) לחוק האחריות למוצרים פגומים, המאפשרים לתבוע ספק של מוצר פגום, מקום בו הוא מסרב למסור, תוך זמן סביר, את פרטי היצרן, היבואן או הספק שממנו קנה את המוצר. בתביעה דרשה המשיבה פיצוי בסך 22,140 ₪ בגין הפסדי השתכרות, עזרת הזולת, הוצאות נסיעה וניידות וכן כאב וסבל.

ג.        בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבה, בקבעו כי לא הצליחה להוכיח את שני הרכיבים המצטברים הנדרשים מכוח סעיף 2 לחוק האחריות למוצרים פגומים לצורך העברת הנטל למבקשת: פגם במוצר שרכשה, וכי המוצר יוצר או נקנה אצל המבקשת. לעניין הוכחת הפגם במוצר, בית משפט השלום זקף לחובת המשיבה את העובדה שלא שמרה את בקבוק האקונומיקה הפגום, דבר שמנע בדיקתו, וכן את העובדה שבן זוגה, אשר היה נוכח באירוע ואף צילם את תמונות הבקבוק הפגום, לא העיד בבית המשפט ולא צורף תצהיר שלו. בית המשפט קבע כי מחדל מעין זה מקים חזקה שבעובדה העומדת לתובעת לרועץ, לפיה אילו היה מובא הבקבוק ואילו היה בן זוגה מעיד, היו ראיות אלה פועלות לחובתה. עוד זקף בית המשפט לחובת המשיבה את אלה: העובדה שעד נוסף אשר לטענת המשיבה ראה את האירוע הכחיש זאת בעדותו; העובדה שלאחר האירוע לא דרשה המשיבה החזר כספי או קבלת מוצר אחר תקין במקום הפגום. ביחס להוכחת הרכיב השני, בדבר רכישת המוצר הפגום מן המבקשת, קבע בית המשפט כי המשיבה לא הוכיחה זאת, שכן לא תיעדה את התלונה שלטענתה הגישה לאחר קרות המקרה, והואיל והשורה עליה הצביעה בחשבונית שצירפה, בה נכתב "מכולת 7.99 ₪", אינה מלמדת דווקא על רכישת האקונומיקה. לבסוף, ציין בית המשפט כי גם אילו עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה והוכיחה את שני הרכיבים הללו, נהנית המבקשת מן ההגנה שבסעיף 4(א)(4) לחוק האחריות למוצרים פגומים, מקום בו "הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו, וחשף את עצמו מרצון לסיכון זה". לעניין זה ציין בית המשפט כי המשיבה קנתה בקבוק שאינו נושא תוית, ואף העידה כי עוד בהיותה בקופה, ראתה כי ישנו נוזל בלתי מוסבר בסביבת המוצרים. לפיכך, קבע בית המשפט כי המשיבה ידעה על הפגם במוצר ובכל זאת החליטה לקנותו. למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט גם לעניין הנזק וקבע כי המשיבה לא הוכיחה קיומם של רכיבי הנזק השונים להם טענה, משנמנעה לצרף מסמכים אשר יעידו עליהם. בית המשפט פסק לחובת המשיבה הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.

ד.        כלפי פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט שינה את קביעות בית משפט השלום, וקיבל את תביעת המשיבה לפי סעיף 2 לחוק האחריות למוצרים פגומים. בית המשפט המחוזי קבע, כי שגה בית משפט השלום משלא הבחין נכונה בין הנתונים העובדתיים לבין המסקנות, ומשכך טעה כאשר לא העביר את הנטל לפתחה של המבקשת ולא קיבל את תביעת המשיבה. לעניין הוכחת רכיב רכישת המוצר אצל המשיבה, קבע בית משפט כי החשבונית אותה הציגה המשיבה מספיקה לשם כך, אף שלא צוין בה שם המוצר באופן ספציפי אלא רק הסיווג "מכולת". בית המשפט ציין, כי המבקש לא הצליח לסתור את גרסת המשיבה לעניין זה, משלא הצליח להצביע על מוצר אחר שעלותו 7.99 ₪ אשר יכול היה לקבל את הסיווג "מכולת" בחשבונית. עוד הביע בית המשפט פליאה על כך שבית משפט השלום מיאן לקבל את תמונות הבקבוק הפגום אשר צולמה על ידי בן זוגה של המשיבה, הואיל והיא נכללה בהתכתבויות בין הצדדים. בנוסף, ציין בית המשפט כי מרווח הזמנים הקצר, הנלמד מהשעה שצוינה בחשבונית (19:32) לבין השעה בה הגיעה המשיבה למרפאת מכבי (21:17) מלמד, כי אין זה סביר שהמשיבה רכשה את בקבוק האקונומיקה במקום אחר. לבסוף, קבע בית המשפט כי מכלול הראיות והעדויות מלמד שהמערערת הוכיחה פגיעה בעיניה, כי לא הייתה לה ידיעה על היות המוצר פגום, וכי הוכח קשר סיבתי בין המוצר הפגום לנזק שנטען. משכך, העביר בית המשפט את הנטל למבקשת, ומשקבע כי זו לא סתרה את גרסת המשיבה, קיבל את הערעור. עוד נדרש בית המשפט לקביעת בית משפט השלום ביחס לאי הוכחת הנזק על ידי המשיבה, וקבע כי בנסיבות, ובהתחשב בעגמת הנפש שנגרמה למערערת יועמד הפיצוי, כולל הנזק הלא ממוני, על 6,000 ₪. כן, נפסקו על ידי בית המשפט הוצאות משפט לרבות שכר טרחה בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ה.        לאחר שניתן פסק הדין הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט המחוזי לתיקון פסק הדין לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, ולחלופין בקשה להבהרתו. בבקשה זו, ביקשה המשיבה לתקן את סכום ההוצאות שנפסקו לה; זאת נוכח העובדה ששילמה אגרה ראשונה בבית משפט השלום בסך 699 ₪, אגרה שניה בסך של 6,074 ₪, ועוד אגרת ערעור בסך של 1,403 ₪ - בסך הכל 8,176 ש"ח. משמצא בית המשפט כי מדובר ב"השמטה מקרית" הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, ולאחר שעיין בהתייחסות המבקשת לכך, קבע כי לסכום ההוצאות שנקבע בפסק הדין, יתווסף הסכום של 6,773 ₪.

הבקשה

ו.        כלפי פסק הדין של בית המשפט המחוזי וההחלטה שניתנה לתיקונו הוגשה הבקשה הנוכחית. המבקשת טוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי משקיבל את טענת המשיבה בדבר פגם במוצר, וזאת אף שלא שמרה את המוצר עצמו. לדידה, קביעה זו מעניקה יתרון דיוני בלתי הוגן לחובת הספקים והחנויות, במקרים בהם נטענות טענות לפגם במוצר. שנית, נטען כי טעה בית המשפט המחוזי משקבע כי היה על בית משפט השלום לקבל כראיה את התמונה אשר צולמה על ידי בן זוגה של המשיבה – זאת כיון שמדובר בעדות שמיעה בלתי קבילה; התמונה צולמה על ידי בן הזוג, אשר לא העיד בפני בית המשפט, לא הגיש תצהיר ולא הגיש את התמונה כראיה בתור הגורם המצלם. שלישית, טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לתקן את פסק הדין לעניין סכום ההוצאות, שכן התיקון שנעשה אינו בגדר טעות סופר או השמטה מקרית, ולכן אינו ניתן לתיקון במסגרת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. עוד טוענת המבקשת, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי ניתן ללמוד מהחשבונית שצורפה שבקבוק האקונומיקה נקנה אצלה; משקבע שהמשיבה לא נטלה סיכון מרצון עת קנתה את המוצר ללא התווית; ומשקבע שהמשיבה הוכיחה את הנזק שנגרם לה. לבסוף, טוענת המבקשת בדבר התערבות בית המשפט המחוזי בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, לרבות בהיבטי המהימנות של עדות המשיבה, דבר שאינו מקובל בערכאת ערעור, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקביעות הנוגעות למהימנות.

הכרעה

ז.        לאחר העיון באתי לכלל מסקנה שלא להיעתר לבקשה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית, או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. מקרה זה אינו מאלה. אכן, בית המשפט המחוזי נדרש לקביעות עובדתיות ושינה אותן, דבר שאינו בשגרה, ואולם דבר זה כשלעצמו לא יגבש מיניה וביה וככלל עילת גלגול שלישי. בבקשה זו, כאמור, ישנן טענות המשיגות על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מעין אלה. התערבות מעין זו אף אינה בהכרח במקרים בהם בית המשפט המחוזי התערב כערכאת ערעור בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. לכגון דא נפסק, כי "תפקידה של ערכאת הערעור הינו לבחון את נכונות קביעותיה של הערכאה הדיונית ונתונה לה בעניין זה סמכות רחבה, ובוודאי שאין לקבוע כלל גורף לפיו בכל פעם שערכאת הערעור עושה שימוש בסמכותה ומתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, יהיה בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי" (רע"א 272/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרץ, פסקה 8 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (2013); ראו גם רע"א 11080/03 שלודי נ' דגאני (2004)). קביעה זו נכונה, גם כאשר מדובר במקרה בו ערכאת הערעור התערבה בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראו רע"א 3470/11 שפט-אברהם ניהול נדל"ן בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "מצפה אפק"(2001)). ועוד, במקרה דנא המחלוקת העובדתית המהותית אינה רבה לאמיתה, ומרביתה ענייני פרשנות, ומכל מקום לא ראיתי מקום להתערבות נוספת בעובדות.