רע"א 60779-05-16 שומוביץ ואח' נ' כוזהינוף ואח'

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב (כב' הש' גיא הימן) בת"א 10950-04-14.

2.עניינה של התביעה בת"א 10950-04-14 בזכויות המחזיקים במקרקעין הידועים כחלקות 296 ו- 427 בגוש 6107 (להלן: "המקרקעין") בשכונת גבעת עמל ב' בת"א –יפו.

התביעה הוגשה ע"י עשרה תובעים – חמישה מהם נמנו עם בעלי זכויות הבעלות במועד הגשת התביעה (תובעים 1-5 בכתב התביעה המקורי- משיבים 6-10 יכונו להלן: "קבוצת אברמוביץ") וחמישה נוספים שהתקשרו עימם בהסכם לרכישת זכויותיהם (תובעים 6-10 בכתב התביעה המקורי - משיבים 1-5 יכונו להלן: "קבוצת כוזהינוף").

הנתבעים הם בני משפחת שומוביץ – עובד, אסתר ושרה וקסלר (יכונו יחד להלן גם: "שומוביץ") אשר נטען כי הם מחזיקים במקרקעין.

בכתב התביעה נטען כי שומוביץ פלשו למקרקעין והקימו בהם מבנים שלא כדין. נטען כי בשנת 1963 ניתן פס"ד בבימ"ש שלום בת"א בו נקבע כי על עובדיה ואסתר שימוביץ לפנות את המקרקעין. נטען כי באותה תקופה אף נחתם הסכם פשרה בין בעלי הזכויות במקרקעין באותה עת (חברת דיור ב.פ בע"מ אשר לימים מכרה את זכויותיה במקרקעין לקבוצת אלעד) לבין עובדיה ואסתר שומוביץ, בו התחייבו האחרונים לפנות את המקרקעין מרצון בתמורה לסכום כספי, אולם אסתר ועובדיה לא ביצעו את חלקם לפי ההסכם.

הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הם: סילוק ידם של שומוביץ מהמקרקעין, הריסת המבנים שהוקמו על ידם וכן תשלום דמי שימוש בגין התקופה שהחזיקו במקרקעין.

3.בכתב ההגנה טענו שומוביץ כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת טענות מקדמיות שונות וכן כי יש לדחות את התביעה לגופה.

נטען כי שומוביץ יושבים במקרקעין על פי כל דין. לטענתם, אסתר ועובדיה שומוביץ שוכנו במקרקעין בשנת 1948 ע"י מוסדות המדינה שבדרך ובעבר קיבלו התחייבויות מגופים שונים לרבות רשויות ציבוריות לספק להם דיור חלוף במקרה שיפונו המקרקעין. התחייבות זו אף קיבלה ביטוי בהסכמים שמכוחם הועברו המקרקעין במרוצת הזמן בין בעלי הזכויות שונים, ובין היתר בהסכם שמכוחו נמכרו זכויות הבעלות במקרקעין מרשות הפיתוח לחברת דיור ב.פ. בע"מ.