רע"א 59749-01-15 עדי נ' גולדברג ואח'

זו בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה (השופט רויטל באום) מימים 13.1.15 ו- 14.1.15, לפיהן דחתה את בקשות המבקשת לפי פקודת בזיון בית המשפט. המשיבים מתנגדים לבקשה.

לפי סעיף 52 א לחוק בתי המשפט, "החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

ראיתי לנכון לצטט את הסעיף במלואו, שכן הבקשה אינה עומדת בתנאי סעיף 52א. התביעה שבה דן בית המשפט, היא תביעת פיצוי בגין מניעת השימוש במחסן הרשום על שם המשיבים. אין חולק, שהמבקשת כבר אינה גרה בבניין המשותף מאז יוני 2012, לאחר שמכרה את דירתה, ומן הסתם אינה מונעת עוד את השימוש במחסן, כאשר ממילא התביעה מוגשת רק על התקופה שעד הגשת התביעה.

במסגרת הדיון בתביעה, מונה שמאי מטעם בית המשפט ובהחלטה מיום 9.2.14 נקבעו סדרי עבודתו ובין היתר נקבע שלאחר הביקור הראשון של השמאי, יהיו רשאים המשיבים לשנות את המצב בשטח לצורך פתיחת הדרך למחסן והשמשתו. ודוק, לא נקבע שהמשיבים יהיו רשאים להשתמש במחסן, אלא שיהיו רשאים לשנות את המצב בשטח לצורך פתיחת הדרך למחסן והשמשתו. כעולה מהמסמכים שבפניי, שינוי המצב היה ע"י הסרת קיר לבנים. שינוי המצב לא היה ע"י ריצוף המחסן, או בניית המחסן או חיבורו לחשמל, או טיוחו, או סיודו. כל אלה, היו קיימים זה כבר. למרות שהיה ברור מה המצב בשטח ומה החליט בית המשפט, הוגשה ע"י המבקשת בקשה להבהרה בטענה שבית המשפט נתן היתר לפתיחת חלל סגור ולשימוש בו. בית המשפט לא נתן שום היתר כזה וכך הבהיר בהחלטתו הנוספת מאותו יום. באותה החלטה נקבע "התובעים יפעלו להשמשת המחסן הנטען בהתאם להוראות כל דין. אין בהחלטה שניתנה היום כדי להוות היתר בנייה או כל היתר אחר לביצוע כל פעולה אשר נדרש לה אישור מכל גורם רשמי ומוסמך".

חלפו עברו להם חודשים והראיות נשמעו בתיק זה. להסיר ספק, רק לבית המשפט אין ידיעה מה היו העובדות בשטח לפני שהן מוכחות בפניו. לצדדים עצמם יש ידיעה מה היו העובדות בשטח גם לפני שהן מוכחות בפני בית המשפט. ביום 13.1.15 הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט להטיל על המשיבים קנס יומי או מאסר על מנת לאכוף את החלטת בית המשפט מיום 9.2.14, שפתיחת המחסן תתבצע בכפוף להוראות הדין (סעיף 3 לבקשה). להסיר ספק, בית המשפט כאמור לעיל, לא קבע שפתיחת המחסן תתבצע בכפוף להוראות הדין. בית המשפט גם לא צריך לומר שכל פעולה שנדרש לה אישור או היתר, יש לבצע בהתאם לאישור או היתר. זה כתוב בחוק. לכן, בית המשפט בהחלטת ההבהרה הבהיר שאין בהחלטה שלו כדי להיות היתר בנייה או כל היתר אחר. להסיר ספק נוסף, שמא הדבר לא הובן, בית המשפט לא נתן שום היתר ולא ציווה על פתיחת המחסן, לפי היתר או שלא לפי היתר. בית המשפט התיר למשיבים לשנות את המצב בשטח לצורך פתיחת הדרך למחסן והשמשתו, לצורך בדיקת השמאי. בית המשפט לא התיר שימוש, ולא התיר שימוש בכפוף להיתר. אלה לא היו מעניינו של בית המשפט בהליך שלפניו.

בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מנומקת, למרות טענת המבקשת שההחלטה אינה מנומקת. הנימוק הראשון היה שמוטב לבקשה שלא הוגשה, שכן המבקשת אינה הבעלים במקרקעין ואין לה נגיעה אליהם ממועד מכירת דירתה. זה הנימוק הראשי שאותו הייתה צריכה המבקשת להבין. התיק שבפני בית המשפט אינו עוסק בתיקון העולם אלא בתביעה בגין מניעת השימוש של המשיבים במחסן ע"י המבקשת עד מכירת דירתה. מכיוון שהליכי ביזיון בית המשפט צופים פני העתיד ואינם מיועדים להעניש או לפצות על אירועים שאירעו בעבר, אין למבקשת שום עניין בשימוש שעושים או לא עושים המשיבים במחסן לאחר הגשת התביעה.

נימוק נוסף היה, שהבקשה נראית כניסיון נוסף של התעמרות הנתבעת בתובעים, כשהנתבעת כבר אינה קשורה כלל לבניין שבו נמצא המחסן, וכל טענות התובעים כנגדה הן בגין העבר בלבד. זהו מעין הנימוק הראשון, אבל כפי שעולה מבקשת המבקשת, היא סבורה שאם השימוש במחסן אינו מותר או לא היה מותר בעבר, דין התביעה לנזקים בשל מניעת השימוש להידחות על הסף. זה אינו עניינו של הליך ביזיון בית המשפט. זהו טיעון שהמבקשת בוודאי תטען במסגרת סיכומיה, ובית המשפט יכריע בו.

המבקשת לא הסתפקה בכך והגישה בקשה להבהרת ההחלטה, בטענה שאם השימוש אינו מותר עילת התביעה נדחית על הסף. איני משתמש במילים החריפות שבהן השתמש בית המשפט קמא. ההחלטה הייתה ברורה, ולא היה צריך לתת שום החלטה אחרת, על בסיס ההנחה שיש לדון כעת ולהכריע כעת אם השימוש מותר ואם יש לדחות את התביעה על הסף, לאחר שמיעת הראיות וטרם קבלת הסיכומים.

על פי כל האמור לעיל, מובהר שאין במתן ההחלטות לדחות את הבקשה לביזיון בית המשפט ללא דיון, "כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". על כן, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 5,900 ₪. המזכירות תעביר למשיבים סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר את היתרה למבקשת.