רע"א 59104-05-16 חמדאן נ' יונה כהן

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופט אמיר סלאמה) שניתנה בת"א 8033-09-10 ביום 23.05.16, במסגרתה דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקש לפיה במסגרת החלטת מינויו של אינג' מוטי מנוסקין (להלן: "המומחה") כמומחה מטעם ביהמ"ש, יהא על האחרון לחוות דעתו גם בשאלת היקף העבודות הנוספות שהמבקש טוען שביצע בדירה נשוא התובענה, שוויין וטיבן.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

המשיב הגיש בבימ"ש קמא תביעה נגד המבקש בשל ליקויים שהתגלו, לטענתו, בעבודות הרחבת הבית שביצע המבקש בביתו. המבקש הגיש נגד המשיב תביעה שכנגד בגין הפרת התחייבות חוזית לשלם בגין עבודות נוספות שבוצעו בביתו של המשיב, כמפורט בכתב התביעה שכנגד. בימ"ש קמא מינה את המומחה מטעמו על מנת לחוות דעתו לגבי טענת המשיב (התובע שם) לקיום ליקויים בבית מושא התביעה, עלות תיקונם ובמידת האפשר מקורם של ליקויים אלה. לאחר מתן ההחלטה על מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש הגיש המבקש בקשה למתן הוראות למומחה ביחס לחוות הדעת ובמסגרתה ביקש להורות למומחה, במסגרת הגדרת מינויו, לחוות דעתו בשאלת היקף העבודות הנוספות שביצע המבקש בדירה נשוא התובענה, שוויין וטיבן. המשיב התנגד לבקשה לשינוי ההוראות למומחה וטען כי השאלה אם המבקש זכאי לתשלומים נוספים מעבר לאלה ששולמו לו היא שאלה משפטית גרידא.

בהחלטתו מיום 23.5.16 קבע בימ"ש קמא כי לאחר ששקל את טענות הצדדים לא מצא, בשלב זה, לשנות מההוראות שניתנו למומחה מטעם בית המשפט.

המבקש טוען במסגרת בקשת רשות הערעור כי מדובר בהחלטה בפתקית אשר איננה מנומקת ופוגעת בזכותו המהותית של המבקש להתייחסות המומחה לטענותיו, אשר נתמכו בחוות דעת מומחה מטעמו. נטען כי בהיות ההחלטה לא מנומקת כלל לא ברור מדוע בחר בית המשפט קמא שלא לכלול במסגרת מינוי המומחה את כל ה"עניין שבמחלוקת" ורק את חלקו. כן נטען כי הותרת ההחלטה על כנה, בשים לב לשאלות שבמחלוקת בתיק, תביא לסרבול ההליכים והימשכותם. נטען כי משמונה מומחה אך טבעי שיתייחס עתה לכלל השאלות שבמומחיות ובמחלוקת, יביא לצמצום המחלוקות ויסייע בידי בית המשפט להכריע בהן ולהביא לסיומן.

יצוין כי ביחד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביקור המומחה בנכס, ביקור שנקבע ליום 30.5.16. הבקשה הוגשה ביום 29.5.16 ובהחלטתי מיום 29.5.16 קבעתי כי לא מצאתי לעכב את ביצוע ביקור המומחה כאשר לא הוגשה בקשה דומה לבימ"ש קמא והבקשה בבימ"ש זה הוגשה יום קודם למועד הביקור, בשעות הצהריים, ללא תגובת הצד שכנגד. כן צוין כי לא שוכנעתי כי ביקור המומחה יגרום לנזק וזאת אם בעתיד תתקבל הבקשה למתן רשות לערער. עוד הוריתי כי תגובת המשיב לעניין ביקור המומחה תוגש עד ליום 30.5.16 שעה 12.00 ובתנאי שהבקשה יחד עם החלטה זו תומצא לב"כ המשיב לפני השעה 18.00 ביום 29.5.16 ויומצא לביהמ"ש אישור מסירה כחוק.

המומחה הגיש הודעה מיום 29.5.16 לפיה במידה והיקף חוות הדעת הנדרשת ממנו תורחב אזי תתוקן הצעתו וההנחה שניתנה תבוטל והצעתו תהיה 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. כן ציין כי במידה ויידחה הביקור שנקבע ליום 30.5.16 אזי יאלץ לבקר בבית התובע (המשיב) באמצע חודש יוני.

לאחר מכן הוגשה הודעת המבקש לפיה המומחה הודיע כי לא יערוך את הביקור במועד שנקבע ולכן הבקשה לעיכוב הביקור מתייתרת. יצוין כי לא הוגשה תגובה לעניין זה.

לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת ההחלטות של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. מדובר בעניינים הנוגעים לשיקול דעתו של בימ"ש קמא בניהול התובענה שבנדון ובעניינים כגון אלה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.