רע"א 58851-12-14 מוקה נ' מנדלמן

זו בקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה בגדר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לדחות את הבקשה לסעד זמני בערעור על החלטת הרשם, אשר ציווה על פינויו של המבקש מהדירה שבבעלות המשיבות ביום 25.12.14.

בהחלטתי הראשונה בתיק זה עסקתי בבקשה לפטור מאגרה שהגיש המבקש, שלא צורפה לה כל ראיה על מצבו הכלכלי של המבקש. המבקש פנה לסיוע משפטי וקיבל סיוע משפטי, אך המשיך להגיש בקשות במקביל לבקשה אחת של עורך הדין מטעם הסיוע המשפטי, שהמבקש ביקש לא להתייחס אליה כיון שאינה על דעתו. על פי הודעת עורך דינו, ביום 19.1.15 נסגר תיקו של המבקש בסיוע המשפטי, עקב ניתוק קשר מצד המבקש. אם המבקש מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, הוא פטור מאגרה לפי התקנות, ללא הגשת בקשה הנתמכת בראיות, אך כעת, כאשר המבקש אינו מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, עליו לשלם את האגרה, שאם לא כן, לא תידון בקשתו, אלא אם יופטר מאגרה לפי בקשה שתוגש כדין, בצירוף הראיות הנדרשות לפי תקנות האגרות.

במקביל לטיפול בבקשה לפטור מאגרה, ציותי על המבקש, שלא הגיש במצורף לבקשתו את המסמכים הרלבנטיים, להגיש את המסמכים הרלבנטיים. המבקש, שהגיש בקשות נוספות לעתים מזומנות, לא הגיש את כל המסמכים הרלבנטיים הדרושים לעיון בבקשה. לענין זה התייחסתי בהחלטתי הקודמת בבקשה לעיכוב ביצוע, מיום 12.1.15, בה ציויתי על המשיבות להגיש תשובה לבקשה בצירוף המסמכים הרלבנטיים. המשיבות אכן הגישו תשובה בהתאם להחלטתי וצירפו לה מסמכים נוספים.

מעיון במסמכים עולה כי לאחר שניתן ביום 15.7.14 פסק דין המצווה על פינוי הדירה, ונפתח תיק הוצאה לפועל, ביום 23.9.14 פנה המבקש למשיבות וביקש להקפיא את הפינוי עד יום 12.12.14, מועד בו יפנה את הנכס והתכולה ללא תנאי, וזאת כנגד תשלום 4,500 ₪. בהתאם לכך, נדחה מועד הפינוי עד 12.12.14. כשהמבקש לא פינה את הנכס, למרות התחייבותו שיפנה אותו עד 12.12.14 ללא תנאי, קבע רשם ההוצאה לפועל ביום 17.12.14 פינוי מיידי ליום 25.12.14. הפינוי בוצע בנוכחות המבקש, בשעת הבוקר, אך המבקש פנה לבית משפט השלום, באותו יום חמישי אחר הצהריים, בטענה שהוא זקוק לעוד חודש כדי למצור דירה אחרת. בית משפט השלום הורה על החזרת המבקש לדירה עד לדיון ביום 28.12.14 שעה 10.00, והמבקש חזר לדירה. המבקש הגיש אחר הצהריים בקשה לדחיית הדיון בטענה שיש לו דיון בעניני פשיטת הרגל שלו ביום 28.12.14 בבוקר, ולא צירף שום ראיה על כך. בית המשפט לא נענה לבקשת הדחייה, קיים את הדיון ודחה את בקשת המבקש לסעד זמני. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע.

בבקשות החוזרות ונשנות של המבקש מועלות טענות שונות ורבות, שאין להן קשר לנושא הנדון, בין היתר משום שהן מכוונות כלפי פסק הדין שניתן כנגד המבקש, המצווה על פינויו, ובהן הטענה שהסכם השכירות נחתם בחושך; שחוזה השכירות מזוייף; שמר אבי סגל, שפעל מטעמו של המבקש כלפי המשיבות, הוא שקרן; שהעובדה שמר סגל פועל לטובתו, לאחר נתק של שנים, מוכיחה שהוא אבי בנה של אחות המבקש, ועוד. כאמור, קיים פסק דין פינוי כנגד המבקש מיום 15.7.14, שלא התבקש ביטולו ולא הוגש עליו ערעור. לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ביקש המבקש אורכה והתחייב לפנות את הדירה עד 12.12.14, אבל לא עמד בהתחייבותו, גם לא בהתחייבות לשלם חלק מדמי השכירות שהוא חייב עבור חודשים של שהייה בדירה ללא תשלום. בנסיבות אלה, לא תשמע כל טענה כנגד פסק הדין. על המבקש לפנות את הדירה לפי פסק הדין החלוט, והשאלה היא רק כיצד לבצע את הפינוי.

מתוך שלל טענותיו של המבקש עולה למעשה טענה אחת ויחידה, והיא שהמבקש אינו מוצא דירה אחרת ולכן הוא נאלץ להשאר בדירה, ויש לאפשר לו המשך שהותו בדירה עד אשר ימצא דירה אחרת. מנגד עומדות המשיבות, שהדירה שבבעלותן נתונה בידי המבקש מזה כמה וכמה חודשים, ללא תשלום דמי שכירות ותשלומים נוספים, כאשר המבקש לפי עדותו אינו מסוגל לשלם. מצבו של המבקש אינו צריך ליפול לנטל על כתפי המשיבות. מן הראוי שהקופה הציבורית ולא הפרטית תשא בעלות דמי השכירות של המבקש. כעולה מהמסמכים, כבר ביום 30.11.14 אישרה המחלקה לשירותים חברתיים בעירית חיפה סיוע למבקש בשכר דירה ובהוצאות העברת דירה, למרות האשמותיו של המבקש כלפי עובדיה. יעשה המבקש שימוש בזכויות אלה שהוקנו לו על ידי הקופה הציבורית, ולא על חשבון המשיבות.

כמו כן, צירף המבקש פרוטוקול המראה שאכן ניהל דיון בענייני פשיטת הרגל ביום 28.12.14, כדי להראות שקיום הדיון בהעדרו לא היה מוצדק. איני מחליט כעת בבקשה לרשות ערעור, ולכן לא אדון כעת בשאלות אם היה על המבקש לציין בפני בית המשפט בעת הגשת בקשתו ביום חמישי 25.12.14 שיש לו דיון אחר ביום ראשון 28.12.14, ואם היה על המבקש לבקש מבית המשפט שבו התייצב ביום 28.12.14 הפסקה בדיון כדי לרדת שתי קומות ולהתייצב בדיון בבית משפט השלום. לפי פרוטוקול הדיון, המבקש לא ביקש זאת מבית המשפט המחוזי.

בשלב זה, כסעד ביניים עד לדיון בבקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבקשה לסעד ביניים במסגרת ערעור על בהחלטת רשם ההוצאה לפנות את המבקש לאחר המועד שבו התחייב לפנות את הדירה, וכאשר מאז המועד שבו התחייב המבקש לפנות את הדירה עבר יותר מחודש ימים, וכאשר לאור הליכי פשיטת הרגל של המבקש לא תהיה תועלת במתן צו כנגד הפקדת ערבות כספית מתאימה במזומן, איני מוצא בסיס מספיק לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום לדחות את הבקשה לסעד זמני.

על כן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש ישלם את האגרה (או יופטר מתשלומה לפי החלטת הרשמת), ויפקיד את העירבון, ולאחר מכן אתן החלטה בבקשה לרשות ערעור.