רע"א 58419-06-14 חרוביץ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ

1.עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995, אשר ניתנה ביום 28.4.2014 בתיק ערר 593/11 (להלן: "ההחלטה") .

הבקשה שלפני הוגשה ביום 30.6.2014 .

2.ההחלטה נשלחה למבקשת בדואר רשום ועל פי תדפיס מידע על פריט דואר רשום שהוצג על ידי המשיבה כנספח לתגובתה נמסר זה ליעדו ביום 7.5.2014 .

אישור מסירה חתום על ידי מקבל פריט הדואר לא הוצג ומשכך לא ניתן לקבוע כי ההחלטה נמסרה לידי המבקשת כדין ביום 7.5.2014, זאת אף במשנה תוקף נוכח הצהרתה של האחרונה, אשר לא נסתרה, כי לא שהתה בביתה באותה עת ולא ידוע לידי מי נמסרה המעטפה.

3.עם זאת, הודתה המשיבה כי ההחלטה הובאה לידיעתה על ידי כלתה בראשית חודש יוני 2014, בעת ששהתה אצל אחיה בכרמיאל, אלא שלטענתה לא יכולה היתה לשוב באופן מיידי מכרמיאל לביתה שבאשקלון ועל כן פנתה לטפל בעניין ולקבל ייעוץ משפטי רק עם שובה ביום 24.6.2014 לביתה.

עוד ובנוסף טענה המבקשת כי לא ידעה על המועד להגשת בקשת רשות ערעור (15 יום).

4.המשיבה מתנגדת להארכת המועד המבוקשת, באשר לשיטתה אין בנסיבות שהובאו על ידי המבקשת משום "טעם מיוחד" במובן הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

5.לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, מוצאת אני להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור.

6.הנסיבות בהן נדרשה האורכה פורטו בבקשה, בתשובה לתגובה ובתצהירה של המבקשת, אשר כל האמור בו לא נסתר.

אמת, המדובר בנסיבות אישיות, אשר ספק אם עולות הן, כשלעצמן, כדי "טעם מיוחד".