רע"א 57092-06-14 כסיף נ' זוהר ואח'

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 20.5.14, אשר ביטל פסק דין שניתן בהעדר ביום 7.4.14 נגד המשיבות וחייב את המשיבות בהוצאות המבקשת בסך 2,000 ₪.

בימ"ש קמא נימק את החלטתו בשניים:

סיבת האיחור - קבלת טענת המשיבות לפיה אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד נבעה בשל שגגה במשרד ב"כ, וזאת בהסתמך על בקשה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה אחרת בתיק וכן על הגשת הבקשה לביטול פסק דין במועד בו ניתן;

סיכויי ההגנה – בימ"ש קמא מצא כי כתב התביעה כפי שהוגש אינו מתאים להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, כי ההסכם בבסיס התביעה נחתם על ידי המשיבה 3 בלבד ולא על ידי המשיבות 1-2 וכי טענות המבקשת בדבר הרמת מסך המשיבה 3 טעונות בירור ולא ניתן להחליט בעניין על סמך טענות המבקשת בלבד.

2.לטענת המבקשת, בימ"ש קמא שגה עובדתית בקביעתו לפיה ההסכם שבבסיס התביעה נחתם על ידי המשיבה 3 בלבד וכי יש לדון בבקשה להרמת מסך. לטענתה ההסכם נחתם בינה לבין שלוש המשיבות, ושלושתן חתומות על ההסכם, כאשר המשיבות 1-2 חתומות הן בשם החברה והן באופן אישי. התביעה לא הוגשה בעילה של הרמת מסך. ובכל מקרה, משנעתר בית משפט קמא לבקשה וניתן פסק הדין בהעדר, אין זה יכול להוות נימוק לביטולו.

אשר לסיבת המחדל טוענת המבקשת, כי על פי הפסיקה טעות של ב"כ אינה מהווה "טעם מיוחד", מה גם שהטענה נטענה בעלמא וללא הסבר.

נוסף על כך מלינה המבקשת על סכום ההוצאות הנמוך שנפסק לזכותה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות, על הסף ולגופה, ללא תגובת הצד שכנגד.

4.מדובר בהחלטה דיונית, שהיא מסוג העניינים עליהם לא תינתן רשות ערעור על פי סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף.

5.למעלה מן הצורך יאמר, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. החלטת בית משפט קמא לבטל את פסק הדין בהעדר- מנומקת, ולא ניתן לקבוע שהיא אינה סבירה או שנפל בה פגם או שנגרם עיוות דין למבקשת. בית משפט קמא התרשם שלא היה במחדל המשיבים משום זלזול בהליך, וכי לא ניתן לקבוע שסיכויי הגנת המשיבים קלושים, ולא מצאתי כי יש הצדקה להתערב בהחלטה זו.