רע"א 56757-03-16 פלגי מוצקין בע"מ נ' גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט אבישי רובס) מיום 24.2.16 לדחות את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן על ידו בהעדר הגנה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

במקביל להגשת בקשה זו, הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין. היא צירפה לבקשתה זו העתק מהודעת הערעור, לטענתה, על מנת להוכיח שסיכוי הערעור טובים.

מכיוון שהוגש במקביל ערעור על פסק הדין, נדרשה המבקשת להבהיר מדוע לא כללה את הערעור על ההחלטה בערעור על פסק הדין. המבקשת הבהירה, שפעלה לפי פסיקת בית המשפט העליון (השופט נעם סולברג) בע"א 7882/14 דוד אהרן נ' שלומי עובדיה. להסיר ספק, בהחלטה זו, שדנה בעיכוב ביצוע, לא קבע בית המשפט העליון, או השופט סולברג, שיש להגיש שני הליכים נפרדים, וכי אין אפשרות לכלול בערעור על פסק הדין את הערעור על ההחלטה האחרת. כל שקבע הוא שכאשר מוגשים שני הליכים, השיקולים עשויים להיות שונים.

על פי ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, בבקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אמות המידה שיש לשקול, תוך איזון ראוי ביניהן, הן אלה, בנוסף על השיקולים הרגילים בבקשת רשות ערור: ראשית, ככל שלא תינתן רשות ערעור, האם ההחלטה הופכת סופית וחלוטה; שנית, יש לבחון באיזו מידה טומנת ההחלטה השלכות מהותיות ומשמעותיות על זכויות הצדדים להליך; ושלישית, האם קבלת בקשת רשות הערעור ודיון בערעור יסבו סרבול רב וניצול משאבים לא ראוי מבחינת בית המשפט ובעלי הדין. באותו פסק דין ניתנה רשות ערעור, משום שללא מתן רשות ערעור הפכה ההחלטה לכזו שלא תהיה עליה כל ביקורת שיפוטית נוספת. כבר עתה אומר, שדחיית הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין, הכוללת בעיקר טיעונים כנגד פסק הדין, לא תסתום את הגולל על טענות המבקשת, שתעלה טענות אלה בערעור על פסק הדין, שאותו טרחה לצרף.

בשים לב לאמות מידה אלה, יש לחזור לבקשה לביטול פסק הדין, שבה דן בית המשפט קמא. בבקשה זו, הודתה המבקשת שלא הגישה כתב הגנה, וטענה שמדובר ב"טעות טכנית", בכך שלא הודיעה שיש לראות בתגובתה המפורטת לבקשה לסעד זמני כתב הגנה ביחס לתביעה, מה עוד שיש זהות מלאה בין הסעד הקבוע בתביעה לבין הסעד הזמני. עוד טענה המבקשת כי "בנסיבות אלה, הרי שלנתבעת אין התנגדות לסעיף 2 (ב) של פסק הדין ואולם הנתבעת סבורה שאין כל ספק שאין ולא היה מקום לפסוק כנגדה הוצאות בסך 5,000 ₪". זה הטיעון היחיד לגופה של התביעה ולגופו של פסק הדין.

על כן, התבקשה המבקשת להבהיר האם היא עומדת על בקשת רשות הערעור הנסמכת על בקשה שבה הסכימה לתוכן פסק הדין האופרטיבי וחלקה רק על סכום ההוצאות, כאשר יש סיכון שבהליך זה תחוייב בהוצאות גבוהות יותר. המבקשת הבהירה שבבקשתה בפני בית המשפט קמא, מתוך רצון לחסוך בהליכי בית המשפט, היתה נכונה לכך שהחלטת הביניים תהפוך לפסק דין, כפי שקבע בית המשפט קמא, ואולם משהצעתה סורבה, עומדת המבקשת על מלוא זכויותיה ויש לבטל את פסק הדין שאימץ את החלטת הביניים "אשר אין כל ספק שהיא שגויה מיסודה ודינה להתבטל".

על ב"כ המבקשת לנסות להמעיט בטיעון החוזר שאין כל ספק. יש ויש ספק, ולא רק שיש ספק, אלא הדברים אפילו הפוכים, לאחר התרת הספק. מכל מקום, דומה שהמבקשת סבורה שהיא נמצאת במשא ומתן עם בית המשפט. כאילו, היא מציעה הצעה, ואם בית המשפט לא מקבל את ההצעה, יש לה זכויות אחרות. בית המשפט אינו נושא ונותן עם המבקשת. בית המשפט מכריע בטענות המבקשת. על המבקשת לטעון את כל טענותיה לפי זכויות שהיא טוענת להן. המבקשת לא טענה בבקשה לביטול פסק הדין שהיא מסכימה לחלק האופרטיבי של פסק הדין מתוך רצון לחסוך בהליכי בית המשפט. היא טענה בצורה פשוטה, שאין לה התנגדות לחלק האופרטיבי של פסק הדין, והיא חולקת רק על ההוצאות. כל בקשתה השתרעה על שני עמודים. העובדה שכעת היא מגישה בקשה לרשות ערעור טוענת כנגד פסק הדין שניתן בהעדר הגנה 25 עמודי טיעון ועוד 258 עמודי נספחים, טענות שלא בא זכרם בבקשה לביטול פסק הדין, אינה ולא כלום. איש לא מנע ממנה לטעון את כל טענותיה בבקשה לביטול פסק הדין.

הליך הערעור אינו דיון מחדש בבקשה לביטול פסק הדין, שבו יכולה המבקשת לטעון כל מה שתרצה. הליך הערעור עוסק בשאלה אם החלטתו של בית המשפט קמא בטענות שהועלו בפניו מצדיקה התערבות ערכאת הערעור. בעקרון, מה שנבחן הוא הטענות שהיו בפני בית המשפט קמא, ולא הטענות שעלו בדעת המבקשת שאותם לא הביאה בפני בית המשפט קמא. אם היה מדובר בעובדות שלא היו ידועות לה, היה עליה להגיש בקשה להביא ראיות נוספות בערעור, אבל היא לא עשתה כן, משום שכל הטענות היו ידועות לה והיה לה יומה בבית המשפט להעלות את כל טענותיה.

לאחר שאמרנו זאת, אתייחס לטענות המעטות שאותן אכן טענה המבקשת בבקשה לביטול פסק הדין. ראשית, אי הגשת כתב הגנה אינה "טעות טכנית" או בלשון אחר "פורמלית" או פרוצדורלית". מבלי לעסוק בשאלה אם יש בכלל מקום להבחין בין טכני למהותי, בין פורמלי לחשוב, הגשת כתב הגנה היא הליך מהותי, חשוב ומכריע. זה המקום שבו ניתנת לנתבעת האפשרות לטעון את טענותיה כנגד התביעה. זו אינה פיסת נייר. זה בסיס הדיון מכאן ואילך. טענה שלא תופיע בכתב ההגנה לא תותר אלא תחשב כהרחבת חזית. שנית, אם סברה המבקשת שפיסת הנייר שעליה להגיש היא הודעה שתגובתה לבקשה לסעד זמני היא כתב ההגנה, טעתה בכך. כתב הגנה אינו נעשה על דרך ההפנייה למסמך אחר בתיק. כתב הגנה יכיל את הרצאת העובדות המהותיות (תקנה 71 (א), יחולק לסעיפים המסומנים במספרים (תקנה 71 (ב), יטען נימוקי הגנה, יצורפו אליו המסמכים המוזכרים בו (תקנה 75), יטענו טענות שחובה לפרש, וכל טענת עובדה בכתב התביעה שלא הוכחשה בכתב ההגנה, יראו כטענה שמודים בה (תקנה 83), ועוד. שלישית, כפי שקבע בצדק בית המשפט קמא, המבקשת לא ציינה בבקשתה לביטול פסק הדין את סיכוי ההגנה הטובים שעליה לטעון, אלא להיפך, אמרה שהיא מסכימה לקביעה העיקרית בפסק הדין.