רע"א 561/17

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת צ' צפת) בת"א 8781-07-13 מיום 26.12.2016, ובה נדחתה בקשת המבקשים לזמן לעדות את מר יוסי כהן, כיום ראש המוסד.

רקע

2. עסקינן בסכסוך המשתרע על כמה עניינים ובמסגרתו מתנהלים כמה הליכים משפטיים; אפרט בתמצית את ההיבט העובדתי הרלבנטי לסוגיה.

3. המבקשים, אשר בהליך העיקרי הם תובעים ונתבעים שכנגד, הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לזימונם של כמה עדים. הבקשה התקבלה באופן חלקי. במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו (רע"א 9118/16), קבעתי כי ההחלטה לא נומקה כדבעי, וביקשתי מבית המשפט המחוזי לנמק את החלטתו. כך עשה בית המשפט המחוזי, ובעקבות החלטתו המחודשת הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור נוספת. זו הפעם מתמקדת הבקשה אך ורק בדחיית הבקשה לזימונו של מר כהן.

4. זימונו של מר כהן התבקש, יחד עם עוד ארבעה עדים נוספים, במסגרת ההגנה מפני התביעה שכנגד. מטרת הזימון היא להעיד על מסכת לחצים פסולים לכאורה שהופעלה כלפי עד מטעם המבקשים, אבירם הלוי, לפי הנטען. במסגרת רע"א 9118/16 הודיעו המבקשים כי הם מוותרים על זימונו של אחד העדים הללו כך שבית המשפט היה צריך לנמק את החלטתו ביחס לארבעה עדים בלבד.

5. בקשר לזימונם של ארבעת העדים הללו קבע בית המשפט, כי "הבקשה, גם לגבי עדים אלו, נוסחה בלשון רפה, אינה כוללת ולו פרוט מינימאלי בדבר מיהותם, מה מקור הקשר שלהם למר אונגר [המשיב 1 – נ' ס'], או לאחרים מטעמו ולאבירם הלוי ומה מקור 'ידיעתם האישית'. מדובר בבקשה כוללנית שאף אינה נתמכת בתצהיר". אף על-פי כן, על מנת לאפשר למבקשים להוכיח את טענתם בנוגע למסכת הלחצים הנטענת, אישר בית המשפט לזמן שניים מתוך הארבעה. בית המשפט הורה על זימונו של אחד מהארבעה שהוזכר בתצהירו של אבירם; וקבע כי מבין השניים האחרים (למעט מר כהן) יוכלו המבקשים לבחור את מי להעיד.

6. באשר למר כהן, נקבע כי אין לזמנו להעיד, וזאת משום שבניגוד לעדים האחרים, השיב כהן בכתב לפניית המבקשים להעיד וכתב להם כי לא היה מעורב במסכת לחצים נגד אבירם. לדבריו: "במחצית הראשונה של שנת 2013, ידידי עו"ד קלגסבלד פנה אליי ושאל אם אני מכיר את אבירם הלוי. כשהשבתי בחיוב ביקש שאצור קשר בינו לבין אבירם. קיימתי עם אבירם שיחת טלפון אחת, בה אמרתי לו שעו"ד קלגסבלד מעוניין לדבר איתו. למיטב זכרוני, אבירם אמר לי שהוא יתקשר לעו"ד קלגסבלד. מעבר לכך אין לי כל קשר לעניין הנזכר במכתבכם. לכן אין כל טעם להזמין אותי לעדות ואני מבקש להימנע מכך". בית המשפט המחוזי ציין אמנם כי האמור אינו מאומת בתצהיר, וכי לא נערכה חקירה נגדית, אולם כשהדברים מצטרפים לנימוקי ההחלטה העיקריים, די בכך על מנת לדחות את הבקשה לזמנו.

           על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

7. בבקשה נטען כי לא היה מקום לקבוע שהטענות בבקשת זימון העדים נטענו בשפה רפה וכי זו אינה מפורטת; העובדות הרלבנטיות בהקשר זה כבר היו מצויות בכתבי הטענות, ואף ממכתבו של מר כהן עצמו עולה כי היה מעורב במידת-מה בניסיון ללחוץ על אבירם. שעה שבית המשפט קיבל את הבקשה ביחס לעדים אחרים שנכללו בה, אין מקום לדחות את הבקשה דווקא ביחס למר כהן אך ורק בשל מכתבו. בהקשר זה צוין כי המכתב דווקא מחזק את הנטען על הקשר בין מר כהן לבין האירועים, ועדותו נצרכת לבירור האמת ולהגנתם של המבקשים. עוד ציינו המבקשים, כי העובדה שמר כהן הוא ראש המוסד (ובעת הרלבנטית שימש סגן ראש המוסד) מחזקת את הצורך בזימונו, משום שיש לכך משקל בהערכת עוצמת הלחץ שהופעל על אבירם.

דיון והכרעה