רע"א 55889-12-14 אלופר ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 25.11.14 (בת"א 4389/09, כב' השופט נ' שטרנליכט), אשר הוגשה ביום 25.12.14, והונחה על שולחני לראשונה ביום 27.01.15.

2.בהחלטתו, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש להביא ראיות הזמה לסתור עדותה של עדת המשיב, מהטעם שהיה על המבקש לצרף את הראיה האמורה (אישור על כך שמכתב מסויים נתקבל ע"י העדה) "אם לא מלכתחילה, הרי שלאחר קבלת תצהיר עדותה של (העדה)... הדבר לא נעשה".

וכן קבע בית משפט קמא:

"המדובר (צ"ל במקרה ו.פ) בו על התובעים להוכיח תביעתם. ממילא, עליהם היה להביא ראשונים את ראיותיהם. אין הם יכולים להביא ראיות נוספות לאחר שהסתיימה מסכת הראיות בתיק, ראיות שהיו צריכים להביא מלכתחילה, או לכל הפחות, לאמת את העדה עם ראיות אלו במהלך חקירתה הנגדית. קבלת הבקשה תביא להיפוך סדר הראיות, תאפשר לתובעים עריכת מקצה שיפורים, ותשלול מהנתבעת יתרון דיוני העומד לה על פי דין".

עם דחיית הבקשה נקבע התיק לסיכומים. על ב"כ המבקש הוטל להגיש סיכומיו תוך 30 יום. בקשת רשות הערעור הוגשה ביום האחרון האפשרי המקביל ליום הגשת הסיכומים.

3.לטענת המבקשים, שגה בית משפט בהחלטתו, ובכך נשללה מהם האפשרות להוכיח כי דבריה אינם אמת.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי מדובר במסמך, הסכמת שכנים, שתחילה העדה ביקשה לתקנו, ולאחר שנשלח אליה מתוקן, לא הגיבה עליו. נוצרה מחלוקת בשאלה האם המסמך המתוקן התקבל במשרדה של העדה (שהיא עורכת דין). לטענת המבקשים הם הרימו את הנטל להוכיח כי המסמך התקבל במשרדה של העדה, בעוד העדה לא טענה מעולם שהוא לא התקבל אצלה. שלילת הבאת ראיות ההזמה משמעותה מתן אפשרות לעד להעלות גרסתו "ברגע האחרון" ללא אפשרות תגובה. לטענתם, טעה בית משפט כאשר ביסס את החלטתו על כך שהעדה אינה מאשרת בתצהירה את קבלת המסמך, בעוד בפועל אין לה כל גירסה לכך. טעה בימ"ש שלא נימק החלטתו. בראיות ההזמה ניתן להפריך את גרסת המשיב.

4.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיב.

בבקשתם הארוכה (שלא ע"פ התקנות) המחזיקה 15 עמ' ו-44 נספחים, אין המבקשים מתייחסים כנדרש לתוכן הראיות שביקשו להגיש כראיות הזמה, ובימ"ש זה נדרש לתור אחריהן בתיק בית משפט קמא.