רע"א 55393-12-15 בדר נ' שנאן ואח'

1.בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי המבקש (להלן: "המבקש") על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ערן נווה) שניתנה ביום 13/12/15 בת"א 52928-09-14, בגדרה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן ביום 10/11/15 כנגד המבקש בשל אי התייצבותו לדיון ההוכחות שהיה קבוע לאותו יום, היינו, ליום 10/11/15.

הרקע לבקשה

2.המבקש, תושב כפר חורפיש, הינו אדם מבוגר בן 74. על פי הנטען בבקשת רשות הערעור, סבו המנוח של המבקש ולאחר מכן אביו המנוח, החזיקו ונהגו מנהג בעלים, במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 68 בגוש 19468 וכן היו הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 34 בגוש 19468 (להלן: "המקרקעין").

3.לטענת המבקש, מסיבות שאינן תלויות במבקש, המקרקעין לא נתבעו בלוח הזכויות שהסדיר את אדמת אותו גוש מאדמות חורפיש, אלא, היו בבעלות ועד הווקף של הישוב חורפיש, וזאת, מתוקף צוואתו הלא כתובה של סבו המנוח של המבקש. בשלב מסוים פנה ועד הווקף והציע למבקש ולאביו המנוח לרכוש את המקרקעין בשל בעלותה ההיסטורית של המשפחה על המקרקעין.

4.על פי הנטען בבקשת רשות הערעור, ביום 29/03/1974 נערך הסכם לפיו ועד הווקף מכר את המקרקעין למבקש בתמורה מלאה (להלן: "הסכם הרכישה"). מאז שנחתם הסכם הרכישה המבקש נוהג במקרקעין מנהג בעלים ומזה למעלה מ-40 שנים המבקש עיבד את המקרקעין והשקיע כספים רבים בהכשרתם.

5.בסוף שנת 2013 קיבל המבקש מכתב מאת ב"כ המשיב 1, בו התבקש המבקש לסלק את ידו מחלקה 68 ומחלקה 58 בגוש 19468, אף שלטענת המבקש, אין לו שום קשר לחלקה 58 הנ"ל.

בהמשך לכך, הגיש המשיב 1 בחודש ספטמבר 2014 תביעה כנגד המבקש היא התביעה נשוא בקשת רשות הערעור. המשיב 1 הגיש את תביעתו גם כנגד רשות הפיתוח כנתבעת פורמאלית (להלן: "רשות הפיתוח"), כאשר בשלב מסוים הגישה רשות הפיתוח כתב תביעה מצדה והפכה לתובעת בתיק.

עיקרן של תביעות המשיב 1 ורשות הפיתוח הוא לסילוק יד של המבקש ולתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש במקרקעין, וזאת לאור טענת המשיב 1, כי הוא ביחד עם רשות הפיתוח הבעלים של המקרקעין, וכי המבקש פלש מזה שנים למקרקעין וסירב לפנותם.

6.ביום 10/11/15 קיבל המבקש מכתב מאת ב"כ המשיב 1, ובו הודיע ב"כ המשיב 1 למבקש, כי עוד באותו יום (10/11/15), נתן בית משפט קמא פסק דין בתובענה בהעדר התייצבות המבקש לישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 10/11/15.