רע"א 54741-03-16 סאמי נפאפעה ז"ל ואח' נ' חלו ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט סוהיל יוסף, סגן נשיא) מיום 21.3.2016, בגדרה דחה בית המשפט קמא בקשת המבקשים להתיר להם להגיש כראיה בתיק מסמכים מהתיק הפלילי שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת ת"פ 541/05 וכן, דחה בקשת המבקשים לדחות את המשך שמיעת הראיות ולהתיר להם לזמן עדים לישיבה הנדחית.

רקע

1.התובעים, אלמנתו וילדיו של המנוח סאמי אסעד נפאפעה ז"ל (להלן: "המנוח"), הגישו נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין פטירתו של המנוח בטענה, כי הנתבעים רצחו את המנוח וגרמו לפטירתו בתאריך 11.11.2005. הנתבעים כפרו במיוחס להם. בהחלטה שניתנה במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני בית המשפט קמא בתאריך 3.2.2014, נקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים ולסיכומים בעל פה ליום 21.3.2016. כמו כן הורה בית המשפט קמא באותה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים; התובעים תחילה ואחריהם הנתבעים.

2.ביום 5.8.2014 הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית מטעמם וביום 8.3.2015 הגישו הנתבעים את ראיותיהם. ביום 7.10.2015 הגישו התובעים בקשה לזימון נציגים מהפרקליטות ומבית המשפט המחוזי לצורך המצאת המסמכים מהתיק הפלילי שהתנהל נגד הנתבעים בגין מעשה הרצח המיוחס להם ובית המשפט קמא נעתר לבקשה בהחלטה מיום 11.10.2015.

3.ביום 21.3.2015 שמע בית המשפט קמא את הראיות מטעם הצדדים ואת סיכומי טענותיהם בעל פה. בתום פרשת התביעה ולפני שנשמעו העדים מטעם המשיבים (נתבעים), עתרו המבקשים לדחיית ישיבת ההוכחות על מנת שיתאפשר להם לזמן עדים שלא זומנו על ידם קודם לכן ושלא הוגשו מטעמם תצהירי עדות ראשית. הם נימקו זאת בטענה, כי היחסים בינם לבין העדים שהעידו במשטרה ובבית המשפט אינם יחסים תקינים. לטענתם, האפשרויות העומדות על הפרק מבחינתם הן הגשת פרוטוקולי הדיון שבהם העידו אותם עדים או זימונם לעדות לישיבה נדחית.

4.בית המשפט קמא דחה את הבקשה. הוא קבע, כי בהחלטה מיום 3.2.2014 שבה ניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע התיק לשמיעת ראיות, קבע בית המשפט כי צד המבקש לזמן עדים ללא תצהירים יגיש בקשה מתאימה במסגרת הזמן שנקבע להגשת תצהיריו. תצהירי המבקשים הוגשו ביום 5.8.2014 ומאז ועד היום חלפו להם יותר משנה וחצי. בית המשפט קמא קבע עוד, כי למבקשים היה מספיק זמן להגיש כל בקשה מבעוד מועד, לצלם ולעיין בכל מסמך ולכלכל את צעדיהם בהתאם, אך הם בחרו שלא לעשות כן. נוכח נימוקים אלה דחה בית המשפט קמא, כאמור, את הבקשה לדחיית הדיון לצורך זימון עדים ואת הבקשה להתיר הגשת הפרוטוקולים של הדיונים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי.

5.על ההחלטה הנ"ל הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי. לטענתם, שגה בית המשפט קמא עת הורה על המשך הדיון ושמיעת הראיות מטעם הנתבעים ואף את סיכומי טענות הצדדים, לפני שהם הכריזו "אלה עדי". לטענתם, העובדה שבית המשפט נעתר לבקשה לזימון נציג הפרקליטות ונציג מבית המשפט לצורך הצגת התיק הפלילי מלמדת, כי בית המשפט ראה במסמכים אלה כמסמכים רלבנטיים וכחלק מראיות הצדדים ועל כן, היה עליו להתיר הגשתם כראיה בתיק. ממשיכים וטוענים המבקשים, כי טעה בית המשפט קמא עת לא קיבל את בקשתם החלופית לזימון עדים באמצעות בית המשפט, בקשה אשר הועלתה לאחר שבית המשפט דחה את הבקשה להתיר הגשת התיק הפלילי כראיה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובתיק בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט קמא הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית של העדים שבכוונתם להשמיע במהלך ניהול המשפט בפניו. תקנה 168 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת, כי "לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהיר, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות". בקשה בהתאם לתקנה 168 היה על המבקשים להגיש, בהתאם להחלטת בית המשפט קמא מתאריך 3.2.2014, בתוך המועד שנקבע להגשת תצהירים מטעמם, דהיינו עד 5.8.2014. משום מה, המבקשים לא הגישו בקשה לפטור אותם מהגשת תצהירי עדות ראשית, לא במועד שנקבע להגשת תצהירים מטעמם ולא בכלל והפעם הראשונה שבה הם העלו טענות בעניין זה הייתה בסיום שמיעת העדים מטעמם, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 21.3.2016. יתרה מכך, הטענות שהעלו המבקשים במהלך אותו דיון לעניין היחסים הבלתי תקינים בינם לבין אותם עדים לא גובו בראיה כלשהי והיא נטענה בעלמא וללא כל ביסוס. המבקשים לא נתנו הסבר כלשהו מדוע לא הגישו בקשה לפטור אותם מהגשת תצהירים של אותם עדים מבעוד מועד בהתאם להחלטה מיום 3.2.2014, מדוע לא הגישו בקשה לזימון אותם עדים תוך ציון העובדה, כי קיים סכסוך בינם לבין אותם עדים ובעצם במשך כשנתיים שלמות הם לא עשו דבר על מנת לקדם את עניינם. המבקשים אף לא פירטו לא בכתב ולא בעל פה במהלך הדיון שהתנהל בפני בית המשפט קמא ביום 21.3.2016, האם הם פנו לעדים על מנת לגבות מהם תצהירים ואם כן – מה הייתה תגובתם והאם סירבו לחתום על תצהירים כנדרש. אין די בטענה שמערכת היחסים בין התובעים לבין אותם עדים אינה תקינה, טענה שלא נתמכה בראיה כלשהי, כדי להצדיק סטייה מהחלטת בית המשפט שניתנה שנתיים קודם לכן.